 גם לכם יש שאלה? לחצו כאן
שאלה:
שלום רב.
אני אמא לשני ילדים בני שנה ושלושה חודשים ובן שלוש.
לפני כ-3 חודשים נפרדתי מבעלי עקב בעיה נפשית שיש לו. כרגע אינו רואה את הילדים בצורה מסודרת. כמעט ולא.
יש לי קשיים גדולים עם התנהגותו של בן השלוש שלי. עלי לציין שהיו גם לפני כן כשהיה בעלי בבית, ויש אפילו חלקים שמאד השתפרו מאז.
- תוקפנות גדולה כלפי אחיו. ממש כאילו הוא שק אגרוף שלו. ואם אני שואלת למה, עונה לי זה בגלל אבא. (הרביץ לו גם לפני שאביו עזב).
- לא מאפשר לקטן שום מרחב, משתלט על הכל, לוקח לו כל משחק שהוא נוגע בו ולא מאפשר לו כמעט כלום.
- גיל שנתיים של הלא לא אצלו פשוט לא עובר. ממש סרבן שיטתי ומתנהג בתוקפנות גם כלפי.
- עדיין לא גמול מטיטולים ולא מראה סימני רצון.
- סף התסכול שלו מאד נמוך וכל דבר קטן מעצבן אותו וגורם לו להיסטריות של בכי. א. איך מתמודדים עם כל זה. ב. יתרה מזו יש בי הרבה רגשי אשמה על כך שאני מרגישה שהדבקתי לו כבר בתוכי תויות של ילד קשה. על כך שאין לאחיו מקום והוא נאבק עליו. ויחד עם זאת כנראה שהוא (הגדול) גם כן חווה רגשות עזים וגם נאבק על מקומו. אודה לתובנות תודה
תשובה:
שלום,
הילדים, למרות מצבו העגום של אביהם (עפ"י תיאורך), חווים תהליך של פרידה. דבר שהוא קשה כשלעצמו. היות וכך, יש מקום להתייחסות שונה לכל קשייהם. נראה כי לילד הגדול בנוסף לחסרונה של תשומת לב ראויה, חסרים גם גבולות ואמירות יציבות מצידך, אמירות אשר יבהירו לו מה מותר ומה אסור. חשובה לא פחות מכך, הדרך בה תעבירי לו את המסר.
נראה כי כל מהלך התנהלותך בבית טעון שינוי קיצוני. אי אפשר להתנהל על רקע תחושות קשות מהעבר ולשדר לכאורה 'עסקים כרגיל'.
יש צורך באחיזה בו זמנית בשתי דרכים מקבילות: לשדר אמפטיה והבנה לקשייהם הרגשיים, אולם לא פחות מכך, לשדר מסר של גבול ואמירה ברורה ובלתי ניתנת לפרשנות דו ערכית.
ילדייך צמאים לאהבה ולהכוונה בו זמנית, לכי בדרך זו ומובטחני כי תראי ברכה בעמלך בס"ד.
|
