ב"ה יש לי שני ילדים מקסימים, בתי הבכורה בת השלוש לעיתים לא מקשיבה בקולי או עושה דברים שלא הרשיתי לה לעשות, למרות שאני חוזרת על בקשתי ואז אני כועסת וצועקת עליה אני מרגישה שהצעקות שלי לא ממש עוזרות לחנך אותה אלא יותר לפרוק כעסים מצידי ומצד שני אני מרגישה שאין לי את הסבלנות והכוחות להסביר כל דבר פעם אחר פעם.

מהי הדרך הנכונה לחנך במצבים מעין אלו?האם נכון להעניש? ואם כן איזה סוג עונש מתאים לילדה בגילה? לצערי אני גדלתי בבית שבו צעקות זה חלק מן השגרה ולמרות היותי מודעת לנזק שבדבר עבור ילדיי קשה לי להיפטר מהרגל זה, כיצד אוכל להרגיל את עצמי אחרת לחנך את ילדיי בדרך בריאה וסובלנית יותר?

תשובה:

בהחלט ייתכן ואת גררת את עברך אל תוך ד' אמותיו של התא המשפחתי שלך.

החיישנים הברוכים של ילדתך מלמדים אותה לנווט אותך על פי דרישותיה. היא למעשה עושה בך כרצונה.

אין הדבר בא חלילה כדי לגרוע מטוב לבה. אולם הדרך בה את 'בוחרת' להגיב יוצקת מחדש כל העת שמן למדורה.

נסי בהדרגה להתנתק מעברך המעיק עלייך ללא הרף. עצבי את עצמך על ידי אפיון תגובותייך בהתאם למצב נתון. שדרי מסרים ברורים וללא שליפה נטולת חשיבה.

זכרי, בחינוך הצעקה הינה אם כל חטאת. זה עדיין אינו אוסר להגביה את הקול כשצריך, אולם שולל לחלוטין את הצעקות הבאות להעיד על מצוקה פנימית המועברת בדרך זו אל ילדייך הרכים.

בהצלחה רבה בעז"ה.

יצחק ריבקין	יצחק ריבקין הוא יועץ חינוכי בעל ניסיון רב, הניחן ביכולת אבחון אינטואיטיבי. מחבר הספר 'לאהוב ולחנך'. ידיו רב לו במתן פתרונות חינוכיים בכל הקשור לחינוך.
גם לכם יש שאלה? לחצו כאן

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף