צילום: COL
בחב"ד מאמינים שחובה לתרום עד כמה שניתן בזמן חירום. "התפקיד שלנו הוא לשדר לאוכלוסייה האזרחית ולחיילים חוסן נפשי ויציבות", אומר הרב מוני אנדר, מצעירי חב"ד.
"יש לנו שליחים בכל מקום בטווח הטילים. המתנדבים שלנו מגיעים לתושבים שתקועים בבית ובמקלטים, רבים מהם עולים חדשים, קשישים, אוכלוסיות חלשות. עצם העובדה שמישהו דופק בדלת ושואל מה נשמע ומביא צ'ופר לתושבים, זה כבר עוזר. מדי יום שישי אנחנו מחלקים מארז עם חלה והפתעה קטנה לשבת. זה מסייע לתושבים שמחשבים כל הזמן אם יצלחו לקפוץ לסופר בין האזעקות. אנחנו מגיעים גם לחיילים כדי להראות להם שהעורף איתם, מביאים להם מכתבי עידוד ומתנות מהארץ ומהעולם. אנחנו מרגישים שיש לנו ערך מוסף בתור אנשי אמונה.
יש אנשים שמחפשים בסיטואציה כזאת חיזוק רוחני. החב"דניקים מגיעים לשטח, נותנים הזדמנות להניח תפילין לעשות מצווה שתשרה יותר חוסן נפשי ואמונה". המתנדבים בוודאי מודעים לכך שהם מסכנים את חייהם.
"נכון. מצד שני כולנו מסכנים את החיים שלנו בעצם העובדה שאנחנו חיים פה. היהדות מאמינה ששלוחי מצווה אינם ניזוקים. למי שיוצא כדי לעשות מצווה יש השגחה נוספת ששומרת עליו. בטח תשאלי מה קרה אתמול, כשנהרג המתנדב במחסום ארז. אין לנו תשובות לכל השאלות ואנחנו האחרונים שמתיימרים להיות מנהלי החשבונות של אלוהים. אנחנו פועלים תחת הוראות פיקוד העורף, מתמגנים, אף אחד לא רץ לשדה מוקשים ואומר 'אלוקים ישמור עליי'. אבל בחשבון הסופי אתה אומר, 'אני יכול להישאר בבית, להיות במרחב המוגן עם המשפחה שלי, לשמוע חדשות ולהתפלל, ואני יכול להתנדב בשטח'. אתה אומר לעצמך שזה סיכון קטן שאתה לוקח על עצמך בתוך המאמץ המלחמתי. אומרים שכל העם צבא וכל העם חזית — אז גם החב"דניקים הם חלק מהחזית הזאת".
הרב מנדי גורליק (48), נשוי ואב לתשעה, הוא שליח חב"ד באשקלון ב־ 21 השנים האחרונות, כך שהוא עבר כמה וכמה מלחמות. "ב'עופרת יצוקה' לא הייתה כיפת ברזל, תושבים רבים פשוט שהו במקלטים ימים ולילות רבים. אנחנו, המתנדבים של חב"ד, עברנו במקלטים וסיפקנו צרכים בסיסיים וקצת שמחה ומשחקים", הוא מספר. "הפעם כיפת ברזל נותנת אשליה של יותר ביטחון. הקייטנות בוטלו ואחד ההורים חייב להישאר עם הילדים. יש פחד לעזוב את הילדים לבד ולצאת למכולת כדי לרכוש מוצרים בסיסיים".
המתנדבים נחלקים בין כמה מוקדים, עוברים בין המקלטים, מביאים מוצרי מזון, מפעילים את הילדים במשחקים. במקרים אחרים הם מסייעים לקשישים באספקה של מזון ותרופות. "קשישים מפחדים לצאת מהבית — הם לא יכולים להס פיק להגיע למקלט בחצי דקה. אפילו לצעיר ברחוב זה קשה", אומר גורליק. "אנחנו מסייעים כמובן גם לחיילים באזור שלנו, ביניהם חיילים שמתפעלים את כיפת ברזל או מילואימניקים שגויסו למבצע. עוברים ביניהם ומביאים להם מה שחסר".
תגיד, אתה לא חושש להסתובב כל יום בחוץ?
"ברור שיש חשש. בכל רמזור שאני עוצר אני חושב לעצמי לאן אני קופץ אם פתאום נשמעת אזעקה. זה מלווה אותנו לכל מקום. אבל אנחנו עושים את מה שצריך לעשות. נשלחנו על ידי הרבי. אנחנו מרגישים שליחות".
