למעלה מעשר שנים מקדיש ר' מיכאל אוריך את עיתותיו לסיוע לניצולי השואה. הוא הקים בבני-ברק, בשיתוף העירייה, את 'מרכז המידע לניצולי שואה', הפועל בהתנדבות. לפני כמה שנים פתח עוד מרכז מידע בירושלים, ב'בית משגב לקשיש'. המטרה העומדת לנגד עיניו היא לסייע לניצולי השואה לקבל את מלוא הכספים המגיעים להם. בפיצויים האלה, שמתקבלים מהמדינות שבהן התרחשה השואה, הוא רואה סוג של עשיית צדק ונקמה.
"אנחנו מדריכים את הפונים בנוסחי החוקים והטפסים, ואם אנו נתקלים בבעיה משפטית סבוכה, שאיננו יכולים לפתור, אנו מפנים אותם אל עורך-דין ישר, שטובת הלקוח מול עיניו ולא הרווחים שלו", הוא אומר.
פרידה לעולמים
הוא נולד בפולין לפני 75 שנים. שנות ילדותו הראשונות עברו עליו בבית נאה בשכונה מרוּוחת. ואז באה השואה והחיים היפים התחלפו בפחד-מוות יום-יומי. תחילה המעבר לגטו הצפוף והמאבק התמידי לחיים. גם בגטו נמשכו החיים היהודיים. "בלילות שבת אימא הדליקה נרות ועשינו קידוש ו'סעודה', עם מה שהצלחנו למצוא, בדרך-כלל פרוסת לחם או תפוח אדמה. בזמן שפעלו בתי-כנסת הלכנו ל'שטיבל' הקרוב. האנשים התפללו בשקט, ללא צעקות או בכי. כל אחד שקע בתחינה הפרטית שלו", הוא מספר.
המצב מחמיר והולך. יום אחד אימו יוצאת מהבית ואינה שבה. כמה ימים לאחר מכן האב מחליט למסור את הילד הקטן לידיה של אישה פולנייה, ידידת המשפחה. "שמה היה הלנה סטחוביץ'. אבא לקח אותי אליה והשאיר אותי אצלה. הוא מסר לה מעטפה ובה כסף ובטרם נפרד ממני אמר: 'אתה בידיים טובות, ואני מקווה שחייך יינצלו. אם יקרה לי משהו, זכור מי אתה ועשה טוב לעולם ולעם-ישראל'. אלו היו המילים האחרונות ששמעתי מפי אבא. לא ראיתיו עוד".
הילד הוחזר
מיכאל מדבר בהערכה גדולה על האישה שהצילה את חייו: "היא הייתה דמות נדירה. היא לא חסכה ממני דבר גם לאחר שהכסף שקיבלה מאבא אזל. בבוקר הייתה יוצאת לעבודה במפעל למטוסים, ובשובה הייתה מביאה אוכל גם בעבורי. אינני יודע אם חסכה מפיה או קיבלה עוד מנה. לאחר השחרור נכנסו לבלוק שלנו שני רבנים – רב צבאי אמריקני, ורב במדי חייל פולני. הלנה אמרה להם שהיא מחזיקה בילד יהודי וברצונה להשיבו אל עמו".
הנער התחיל לחפש את קרובי משפחתו, והתברר כי כל משפחתו המורחבת הושמדה ורק הוא ודוד אחד נותרו בחיים. הוא הועלה לאנייה שנסעה לארץ-ישראל. כאן נשלח לבני-ברק, לבית-הילדים שייסד הרב כהנמן. "את המוסד ניהלה הגברת מונק, שגידלה דורות של ילדים שכולם ראו בה אם שנייה. תרומתה לחיי אין לה שיעור", הוא מדגיש.
להוציא מה שאפשר
כאן הוסמך לרבנות והקים את משפחתו בבני-ברק. כשנחתם הסכם השילומים עם גרמניה למד את ההסכמים לפניי ולפְנִים, בשאיפה "להוציא מהגרמנים כל מה שאפשר", כדבריו. "במהרה נהפכתי למומחה בתחום". את ידיעותיו הוא משתף עתה עם ניצולי שואה אחרים.
בה-בעת הוא נאבק עם בנקים ישראליים בתביעה להשבת כספים שהופקדו על-ידי קרבנות השואה ולא נדרשו. "הבנקים כבר הרוויחו על הכספים האלה דיי והותר, ועליהם להחזירם לעם-ישראל", הוא אומר.
