הצד השווה בין עשייה ללא גבולות ועשייה מועטת הינו שביל הזהב, או למעשה עשייה מחושבת. כל מילה בטרם אמרנו אותה הרי אנו בעליה שהרי היא אינה בגדר של ממשות טרם היווצרותה ואין בה יכולת לשנות להוסיף או לגרוע. הנטייה הטבעית של בן האדם הינה להגיב באופן מיידי על כל דבר המושמע כלפיו, עשייה שלא תמיד יש בה שקלול של תוצאות מאוחרות. לעיתים די לו למשפט פוגעני אחד כדי לפלג משפחה שלמה ולהחריד שלווים ברדיוס רחב ביותר. אם נזכור כי האדם הפוגע לא פגע בנו כלל אלא כל אמירותיו ועשיותיו באים להעיד על מבנה אישיות לא תקין או כל דבר אחר ולמעשה אמירותיו אינן תואמות אותנו כלל והיות וכך ככל הנראה דבריו לא היו מופנים אילינו, הרי שכל תגובתנו עשויה בהחלט להיות שונה לחלוטין, אנו נחצין שלווה אל מול שצף הגעש הפורץ מולנו. אמת, כוחות נפש עודפים חיוניים לו לכל אדם הנקלע לסיטואציה מעין זו, אולם השכר מובטח מראש. לכל אשר יש שני מצרכים חיוניים לשם קיומה, חומרי בעירה וחומר מבעיר וכשאחד מהם יחסר הרי שהאש כלל לא תפרוץ ואם חלילה היא פרצה הרי שבמהרה היא תדעך ותיעלם.
כעס הינה מידה המביאה את האדם לידי עשייה שאין הוא יכול לשלוט על עצמו בעת ההתפרצות ועם שוך סערותיו הוא מגיע אל רגעי החשיבה שאחרי ואינו חפץ להודות באחריותו לתוצאות נזקיו ונתיב המילוט הטוב ביותר הנקרא בדרכו הינה החוליה החלשה המצויה בקרבתו, הוא ישקיע מאמצי על וינתב את כל עשייתו למען שיוכה אל מחדליו וכתוצאה מכך גם לשיקום נזקי עשייתו. הוא לעולם נשאר בשלמות מידותיו עד לסערה הבאה. זהו המקרה הקלאסי בו חייבת לבוא עזרה מגורם חיצוני אשר אינו מעורב רגשית וללא כל שיוך לא לפוגע ולא לנפגע, גורם אשר ינסה בעשייתו לגרום למעגל העשייה להיקטע ולהכניס אל תוך מרכז התודעה את הצורך החיוני בשינוי פני הדברים משום שאין חבוש מתיר עצמו.
ישנם כאלה המגיעים בעקבות גל הכעסים לשפל והתכנסות עקב ידיעתם את מגרעותיהם ואי יכולתם לתת מענה, הם חשים צער על תוצאות עשייתם הבלתי אחראית, אולם אין בהם את העוז והיכולת לתת פומבי לרגשותיהם דבר הגורם להם כאמור לשקוע בדכדוך. זו על פי רוב נקודת הזמן בה דווקא על אדם הקרוב להם רגשית להכווין אותם אל דרך המלך ולהפנים בהם את התובנה כי אין זו בושה כלל להתחרט וכי דרך הזהב הינה היכולת לרכוש כלי התמודדות עם מחוללי התנהגות זו בבחינת 'איזהו גיבור הכובש את יצרו'. בדרך כלל במקום בו ישנה הבנה לקשיים יש גם יציאה מושלמת מהם.
המקרה הנוסף והקשה מכולם הוא האדם שאינו חש כלל כי הוא פגע בזולתו ולעולם אינו מגיע עקב כך למצב של חשבון הנפש ואיזון עצמי, אדם זה חי למעשה בגן עדן של שוטים, כל סביבתו לוקה והוא ממשיך לחייך אל עצמו משום שהזולת מצוי במצב של חרדה מתמדת משדריו הבלתי צפויים.
הטוב ביותר הוא לא לנסות לשנות אף אחד מכל מחוללי הסערות כל עוד ראשית התהליך אינו מגיע מהם ומפנימיותם משום שחשבון אמת הינו חשבון המגיע מהקופסא פנימה.
