מלך אחד שלח את חייליו הנאמנים כדי שיכבשו עיר בירה של מתנגדיו, נתן להם כמשימת הכנה שליחות להביא אליו את אוצרות העיר עד תום. נכנסו חיילי המלך אל העיר אספו את כל אוצרותיה שבו אל המלך ואמרו לו, אדוני המלך קיימנו את הוראתך במלואה.
שאל אותם המלך ומה הייתה תגובת אנשי העיר ? ענו לו החיילים, הם בכו והצטערו מאוד. השיב להם המלך, אם כך טרם סיימתם את משימתכם. חזרו החיילים ונכנסו שוב אל העיר ואכן בפעם זו הם שבו עם שפע אוצרות גדול יותר מהפעם הראשונה. שוב שאל המלך מה הייתה תגובת אנשי העיר והחיילים השיבו כי בפעם זו הצער היה עמוק וכואב יותר, הם פשוט נאלמו דום ופניהם הפיקו עצב עמוק מרוב כאב ביזת האוצרות, אם כך טרם הושלמה משימתכם פסק המלך.
שבו החיילים אל העיר והמשיכו בביזה. לאחר כמה ימים הם שבו בראש שיירת עגלות עמוסת אוצרות. ומה הייתה תגובת אנשי העיר בפעם זו שאל המלך. הפעם הייתה תגובתם שונה ומשונה, הם פרצו בצחוק ורקדו ברחובות העיר, אכן, אמר המלך, הפעם השלמתם את משימתכם. כעת לא נותרו בידיהם אוצרות כלל. . . הדרך אל כיבוש העיר סלולה.
ישנם מצבים בהם עומד האדם בפני שוקת שבשורה, אין הוא יודע כלל כיצד עליו להמשיך ולמשוך את עגלת חייו, המעמסה נראית בלתי נסבלת וכלל אינו יודע עם מה וכיצד יקום אל יום המחר. אולם כשהוא נוכח כי יום המחר הביא בכנפיו ירידה עמוקה יותר ואכן אין לו לאן לרדת יותר דבר המביא אותו אל התובנה כי יותר נמוך כבר לא יכול להיות, או אז מתגנבת אל מוחו המחשבה כי כעת הגיע עת העלייה כשהאדם מגיע אל רמת נמיכות גופנית או רוחנית הרי שלעיתים דווקא אז בעת בה הכול נראה חסר תקווה, שם היא נקודת הפתיחה של העלייה המיוחלת. כשהאדם מגיע לדרגת 'אין' הרי שמוכרח גם ההמשך להתקיים 'יבוא עזרי' . . .
במעגל חייו פוגש האדם מצבי קיצון בהם הוא משוכנע כי אין לו כלל מענה, הוא אינו מורגל למצבי משבר, הוא אובד עצות ואינו מוצא מזור לנפשו. חייו הזוגיים אינם צולחים, חינוך הילדים בשפל דבר המוסיף שמן למדורת הזוגיות והכול נראה אבוד כביכול. ואז מפציעה לה קרן אור-קרן שמחה.
ההבנה כי לא האדם מנווט את עשיותיו לבדו וכי יש מנהיג לעולם מביאה אותו אל התובנה כי עליו רק לעשות כלי לשם קליטת הברכה והחיוך הראשון בין בני הזוג ימשיך ויתנתב אל חיוך טוב לב אל הילדים ובהמשך אף למחשבה טובה ומפרגנת דבר אשר יחל להניע תהליך חיובי ובונה המשכיות יציבה ומתמשכת והכול דווקא משום שהם כבר היו בתחתית !
חשוב תמיד לזכור כי חייו של האדם רצופי עליות ומורדות וכל עוצמתו של האדם באה ממצבי קיצון בהם הוא מייצר כוחות נפש המניעים אותו בעוצמה לשם צליחת כל מחסום הנקרא בדרכו וכשהאדם מצוי בפסגה הוא צובר תנופה לשם צליחת הירידה ובעת הירידה הוא כבר חושב על העלייה הקרובה . . .
