סמכותיות משולה למלח בתבשיל. מעט מידי – תפל, הרבה מידי – מלוח ובלתי אכיל. כל דבר שיש בו נתינת טעם המוסיף ומשביח את הרעיון הבסיסי המונח ברקע של עשייה כלשהי הרי שיש לו סיכויי הצלחה ראשוניים מנקודת הפתיחה ואילך.
יש בני אדם השואפים מטבעם לצבור סמכויות במגוון תחומים וללא שיהיו כפופים אליהם מספר רב של גופי עשייה וניהול, הרי שהם עלולים לחוש אבודים ונטולי כל רוח חיים... ישנם גם רבים הגוררים את רוח הפיקוד מהעבודה, היישר אל בין כותלי בתיהם ומביאים את כל סביבתם לרמת תפקוד תזזיתית ונטולת מנוח, דבר הגורע מהם את יכולת הטעינה המיטבית של אנרגיות חיוביות הנחוצות כל כך לשם תפקוד מלא וראוי לאורך כל שעות היום. אוהבי עמדת הפיקוד שואבים את מנת הכוח שלהם מעצם החצנת הכוחניות כלפי זולתם.
זה עלול להישמע בכלל לא טוב, אולם יש גם צדדים ראויים לחלוטין בסמכותיות. כשהאדם יודע להשתמש במינון הנכון ומתוך רגישות ראויה כלפי הזולת, הרי שהסמכותיות מהווה מקור להשראת מנהיגות טובה ומכבדת הנותנת מקום של כבוד לכולם, ומעל הכול – נתינת מקום לכל אחד כישות עצמאית.
לעומת זאת ישנם בני אדם אשר כלל אינם יודעים לשדר סמכותיות ונוכחות וכאילו הם שקופים בחברה עד שלעיתים נדמה כי כולם רומסים כעפר את עצם מהותם ולהם כאילו הדבר אינו נוגע כלל. אין בהתנהגותם כל הוראת הפעלה – לא לעצמם ובוודאי שלא לזולתם. הם זורמים עם החיים ולעיתים החיים זורמים לצידם ללא שהאחד מפריע לשני. אין להם כל סדר בחיי היום יום ובכלל הוא אינו מצרך חיוני עבורם, נוח להם עם העמימות השוררת סביבם... לכאורה נראה כגן עדן של ממש... אלא שאלה הן הדמויות הזועקות את זעקתן בעלטה השוררת לאורו של הפנס. אף אחד אינו נותן את דעתו לסייע להן. השקט הציורי הקורן מהם, אינו אלא אשליה בלבד ולמעשה הם משוועים ליד תומכת ומכוונת, יד אשר תדע להוביל אותן ברגישות ראויה וללא כל התנשאות מיותרת.
זו גם נקודת החיכוך המצויה ביותר בקרב זוגות צעירים. הבעל מגיע אל חיי הנישואין עם מלוא כוחו והדרו... הוא הסמכות, הוא המבין ואין חולק ומערער על תבונתו ויכולותיו... במקרה וכל מסריו נספגים כהלכה ואין פוצה פה על קביעותיו, הרי שהשקט ישרור באָהָלו, אלא שדי לו שהעזר כנגדו, והרי לו מתכון ברור לסערה בלתי מצויה.
ידוע הרי כי שנותיו הרכות של האדם משפיעות וקובעות את איכות עתידו הבוגר ולעיתים אף עד אחרית ימיו. במקרים רבים נוטים הורים שלא להקדיש שימת לב ראוי על יום המחר וחיים בצוק העיתים את ההווה הדווי, ועד שדעתם פנויה לשם כך, נוצרת לה כבר תבנית התנהגותית שרירנית המתעצבת לה כביכול באופן עצמאי, אלא שעצמאות זו הינה מעשה ידיהם שלא להתפאר. נטילת סמכויות הבאה כפיצוי על חסכים רגשיים וחוסר הכוונה איכותית בגיל הרך מניבה בהמשך אדם הכופה דעתו על כל הקרוב אליו בכל מעגל קרבה ולעיתים דומה אף שללא כל אבחנה.
כשמעוניינים לעצב ילד כראוי חשוב לתת את הדעת על תוצאת כל עשייה ולא רק על תוצאה קרובה, אלא אף על דברים אשר עלולים להיווצר מכך בעוד שנים רבות.
