יש לכם שאלה בנושא חינוך? לחצו כאן
אתם עומדים לברך ברכת בורא פרי העץ על תפוח עץ עסיסי, העמיקו מעט, התבוננו בתפוח. בגרעיניו, בפרי העסיסי, דמיינו את צמיחתו, את עסיסיותו. המשיכו לטייל ווירטואלית, לכו אל פרדס עצי התפוח. הביטו בהם, כמה הם עמוסי תפוחים בשלל גדלים, כל תפוח בפני עצמו, העץ האיתן, גזעו ושורשיו, מה רבו מעשיך השם, פלאי הבריאה, הכול קיים ועומד ממאמרו התמידי של בורא עולם. כל תפוח וכוח הצמיחה שבו, כל אילן ותפוחיו המתחדשים כל עונה מחדש, אין עונה הדומה לחברתה. פלאי הבריאה מתחדשים כל העת אל מול עינינו ואנו רואים הכול כאילו בשוויון נפש, העין שלנו התרגלה לראות הכול ולעבור מיד אל סדר היום השוטף.
חיי האדם לעיתים הם חיי שגרה, הכול ברור ומובן מאליו, זה שהוא קם ומתפקד כראוי בבוקר זו עוד עובדה לפרוטוקול, אולי גם העובדה שהעולם מאיר לו פנים ויום שטוף שמש מקדם את פניו גם זה עוד דבר של סבב רגיל בחיי העולם הזה.
האויב המר ביותר לתקינותו של התא המשפחתי הינה השגרה, אי היכולת לראות את החידוש שבכל יום ויום. הקיבעון התפיסתי והעדר עידוד הזולת והעצמת כישוריו הטמונים בו, מכלים כל חלקה טובה בכל אחד מתחומי החיים ועל אחת כמה וכמה בדינאמיקה המהווה את התא המשפחתי. כוח הצמיחה הינו פעולה המתקיימת בכל רגע מחיינו עלי אדמות. היכולת לראותה הינו חיוני לחלוטין ומחוייב המציאות.
רבים הם הבתים בהם הבעל מגיע עייף לאחר יום עבודה מפרך, בדל חיוך לא נראה על פניו, הוא רואה מזווית עינו את ילדיו ההולכים אל פינותיהם כדי שלא להכביד על האב העייף ששב אל פינתו בפנימיית המשפחה . . . למראה ילדיו המחונכים יוכלו אולי רק חדי עין לראות בדל חיוך מבליח באפלת פניו. עוד ערב של חוסר שימת לב עובר על בני הבית, הילדים ממהרים לעלות על יצועיהם ועקרת הבית אשר הכינה מטעמים ממתינה לכמה מילות שבח ועידוד אשר יפצו אותה ולו רק במעט על יום גדוש מהמורות שאיש לא טרח לסייע לה לצלוח אותן מבלי שתיכשל בהן. לא . . . הוא לא ראה את הסדר בבית ובמטבח, הוא גם לא ראה את האכזבה בפניה ובוודאי שלא את הדמעה הסוררת שהתעקשה לפרוץ מזווית עינה הטרוטה. ועוד יום של שחיקה וכרסום במעמדו של התא המשפחתי תם לעת עתה . . .
ובבוקר יום לא בהיר, פעמוני מלחמה בבית, כל הבית חזית . . .
הילד שב אל הבית עם זימון להורים, הבת הגיעה עם ציון נכשל במבחן הארצי ומעל לכול, עקרת הבית מגלה סימני התפוררות במצב מתקדם . . .
לעיתים שלב זה הינו כבר אחד יותר מידי,, זהו שלב בו כבר מוצו כל האנרגיות החיוביות של כלל אזרחי הממלכה, שהרי האב המסור משוכנע שהוא עושה הכול למען קיומה, יתר חלקי המערכת שלא תוגמלו כראוי מטבע הדברים יפנו כל אחד אל אפיק שונה על מנת לפצות את עצמו. הצעירים יבינו די מהר כי אם הדרך החיובית אינה מניבה כל התייחסות, הרי שיש לפנות אל הדרך החלופית, שם הם יקלטו בזרועות פתוחות על ידי כל מאוכזבי העולם החיובי . . . ואילו עקרת הבית, היא כבר עייפה מלקוות, אין לה לְמה לצפות, היא חשה כי גם אם היא תכין ארוחת מלכים מחצץ גרוס דק ומתובל כהלכה, היא תקבל את אותו משוב עייף וחדגוני.
העולם בנוי ממערכת חוקים בלתי כתובה, מערכת המתרקמת בכל מקום על פי צרכיו ומאפייניו האישיים, כל שעלינו לעשות הוא, לשם לב, להבין כי אצל הזולת פועלת מערכת רגשות. לתת מעצמך לשני זה לתת מטוב לבך, מהטוב שבלבך, מהמובחר שבך.
וחשוב שנזכור כי לעולם אין מצב אבוד וברגע שנחליט לתקן, גם בשדה חרוך לאחר השקיה הגונה צומחים ומלבלבים פרחים ואחרי כל חורף בא אביב . . .
