השתתפתי השבוע בקורס 'חופה וקידושין' בבריסל, מטעם מרכז רבני אירופה.
היו אלו ארבעה ימים מלאים של לימוד מעמיק ומקיף של כל הנושא משידוכין דרך קידושין, כתובה ונישואין. בסיום עברנו מבחן ארוך וקשה. מי שעבר אותו בהצלחה, יקבל תעודה מטעם הרבנות הראשית לישראל של 'מסדר חופה וקידושין רשמי'.
אחד הדברים החשובים בכתיבת הכתובה הוא רישום נכון של שם החתן והכלה, צריך להיות מאוד מדוייקים בכתיבת השמות, כך שיהיה ברור גם בעוד שנים רבות אל מי בדיוק מתייחסת הכתובה.
בחסידות מוסבר ש'שם', למרות היותו חשוב מאין כמוהו, הרי שבמהותו הוא דבר חיצוני. כלומר, אדם צריך שם כדי שאחרים יידעו איך לתקשר איתו, אבל הוא בעצמו יכול להסתדר בלעדיו. למשל, אם יהיה סגור בחדרו לבדו יום שלם, לא יהיה לו צורך בשמו, הוא לא יעשה בו כל שימוש.
כלומר, 'שם' של דבר הוא אינו הדבר עצמו. יש את הדבר ויש את שמו.
הדברים אמורים כלפי הנשמה של היהודי. עצם הנשמה מקורה מאוד נעלה, 'חלק אלוקה ממעל ממש' נאמר בספר התניא. עצם זה לא יורד ומתלבש בגוף האדם. בגופינו, בנו ממש, מתלבש רק ה'שם' של הנשמה, כלומר, רק ביטוי חיצוני שלה. זהו אמנם ביטוי חיצוני, אך ביטוי שמחובר מאוד אל עצם הנשמה ואף שואב את כוחו ועוצמתו מעצם הנשמה שלמעלה.
אנחנו מרוויחים מכך שרק 'שם' הנשמה מלובש בנו, ואילו עצמותה נשאר למעלה. אנחנו מרוויחים שבכל מצב שבו נהיה, בזמנים של גלות, קושי ומיצר, גלות פנימית של האדם הפרטי, או גלות חיצונית שלנו כעם, תמיד תמיד, עצם הנשמה נשאר נקי, חופשי ומשוחרר. וכשהנשמה בעצמותה חופשיה היא, הרי שגם ה'שם' שלה, זה שמלובש בנו, בגופינו, יוכל תמיד לשאוב כוחות ולהישאר משוחרר מכל גלות, קושי ומיצר.
דברים אלו לימד אותנו הרבי בקשר עם פרשת שמות אותה נקרא השבת בתורה, הפרשה בה החלה, למעשה, גלותו של עם ישראל, גלות מצרים. הפרשה נקראת 'שמות' וגם כל החומש הזה נקרא חומש 'שמות' כדי לרמז לנו, רק ה?שם? של נשמתנו נמצא בגלות, אבל עצם הנשמה לא יורדת לגלות.
אם נזכור את הדברים תמיד, נשאב מכך כוח רב, ונוכל להתרומם ולהתגבר בכל מצב ומכל מיצר.
