בברכו את מנשה ואפרים אמר יעקב 'בך יברך ישראל לאמר: ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה', ומאז כך מברכים אנו את ילדינו, כך גם ברכו אותנו הורינו, שנהיה כאפרים וכמנשה.
הרבי מליובאוויטש מבאר כאן ביאור נפלא, ביאור שמבהיר את מהות הברכה:
'מנשה' מסמל את הקשר של יוסף לעברו, למקורו, לבית אביו. הנה כך הוא אמר - 'כי נשני אלוקים את כל עמלי ואת כל בית אבי'.
'אפרים' לעומת זאת מסמל את ההווה ואת התוצאה הפוריה של יוסף בגלותו, כפי שהוא הגדיר 'כי הפרני אלוקים בארץ עניי'.
שני דברים החזיקו את יוסף בהיותו לבדו בגלות: א. הקשר והחיבור הנפשי והתמידי לבית אביו - 'מנשה'. ב. המטרה להיות פורה ומצליח דווקא בארץ עניו - 'אפרים'.
שני הדברים חשובים ומשמעותיים היו עבור יוסף בחייו, שני הדברים חשובים ומשמעותיים הם עבור כל אדם בחייו על שלל גלגוליו.
בכדי לשרוד, להתקיים ולהצליח להישאר יהודי נאמן וגם פורה בכל מקום ובכל מצב, על האדם, מחד, לשמור ולחזק את הקשר הנפשי שלו עם מקורו, עם בית אביו, עם אבינו שבשמים.
ומאידך, להבין ולהפנים את המטרה להיות פורה גם בגילגוליו השונים בארץ עניו.
יש מבינינו, שאצלם דומיננטי 'מנשה' - ההתקשרות והחיבור עם בית אבא, אבא שבשמים. ויש את אלו, שאצלם דווקא הריכוז וההתמקדות במטרה, בהווה ובעתיד הם שדומיננטיים יותר.
אבל שניהם, שני הדברים, גם מנשה וגם אפרים נחוצים לכל יהודי באשר הוא. לכן זוהי הברכה הכי טובה שלנו לילדינו - ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה.
אז זה לא באמת משנה מה אתה יותר, אפרים או מנשה, העיקר ששניהם איתך לאורך הדרך.
