זה היה החנוכה הראשון שלו שם, חדר טחוב וחנוק של בית הכלא הנורא בקייב של 1950.
אשתו וילדיו הקטנים נשארו בבית בצ'רנוביץ לבד, לא יודעים דבר על מצבו, האם חי או לא..
הם לא ידעו שבשעה שבנו בן ה-10הדליק את החנוכייה בבית לאמא, ועם דמעות ביקש מהנרות עוד 'נס חנוכה' שיחזיר לו את אבא..
בדיוק באותו זמן הוא הצליח להדליק נר קטן שם.. האסירים האחרים הסתירו אותו והוא עצם עיניו והדליק גפרור, הביא את האור אל החושך, בדיוק כמו בנו בן ה-10..
הם האשימו אותו שהוא "חסיד של הרב שניאורסאהן מברוקלין" והוא בכלל לא הכחיש..
הם עינו אותו והיכו אותו, אבל לא שברו אותו, הם שמו אותו בחושך אבל הוא הדליק גם שם אור, בדיוק כמו אשתו וילדיו, גם הוא ידע שהחנוכיה חזקה מסטאלין, והנרות, הם באו חושך לגרש.
קראו לו הרב משה וישצקי - סבא שלי, ולבן בן ה-10 קראו בן-ציון וישצקי - אבא שלי..
סטאלין מת, גם הקג"ב התפורר, אבל משה וישצקי עוד חי, כי לבן שלי בן ה-10קוראים משה וישצקי והוא ידליק נרות בחנוכייה גדולה ויפה והפעם בלי דמעות, אלא עם שירה ושמחה.
חג שמח ומאיר לכולנו.
