יכולתו של האדם להפיק את המיטב מעצמו הינה תוצר מובהק של מיזוג נכון בין השכל ובין הרגש. שכל או רגש לבד אינם עמידים במבחן המציאות. שכל לבד הריהו כחרב בלתי מוגבלת המאכלת ללא הרף כל מהמורה רגשית הניצבת בפניה ואילו רגש לבדו אינו משקלל כראוי את מפת הנתונים הניצבת בפניו וניצב חסר אונים אל מול המקרים בהם נדרשת ממנו החלטה מעשית בטווח המיידי.
אנשי השכל אינם מסוגלים להבין את אנשי הרגש אין הם מנתחים נכון את עולם הרגש, אליהם מדבר ההיגיון הקר והצרוף. הם חייבים לסבר את אונות מוחם הגדושות במהלכים אשר קדמו והביאו לתוצאה המונחת בפניהם. הם ינתחו חזור ושוב בשכלם את מגוון התרחישים האפשריים ועד שלא יבינו בהגיונם השכלתני הקר לא יתנו ללבם לעבוד. מספרים על עגלון שנכנס אל בית המדרש ובפיו תחינה נואשת, סוסו המסור שוקע בלב ביצה טובענית כשהוא רתום לעגלה עמוסת סחורות יקרות ובקשתו היא אחת, בואו ועזרו לי לחלץ את הסוס מן הביצה, הוא מקור חיי ופרנסתי. מיד התקבצו להם כל יושבי בית המדרש לעיין ולפלפל בסוגיה האם מותר להם להפסיק ממשנתם ועד שהגיעו לידי הכרעה הכריעה הביצה את הסוס והוא טבע בה על מטענו...
שכלתנות משולה לכביש מהיר החולף על פני אתרים עתירי היסטוריה רבת שנים שהנוסע בו אינו מודע להם ולערכם הרב, אולם אם יהיה בידו המידע הרלוונטי הוא גם יוכל להתפעל ממראה עיניו ולעיתים הוא אף עשוי לעצור בשולי הדרך ולצלם כמה תמונות למזכרת...
לעומתם, אנשי הרגש, מרבים להתפעל מכל אירוע, לקראתו ולאחריו וכל דבר פעוט לכאורה עבורם הריהו ככיבוש פסגת האוורסט הם מתפעלים, מרחמים, שותפים לשמחה ולצרה, הם ממש מצויים בתוך כל עניין ומאוד חשוב להם המשוב אותו הם מקבלים. האם חייכו אליהם או חלילה זלזלו בהם. האם נדו להם מתוך רחמים או שמא הייתה זו אמירת שלום חפוזה. כל מציאותם מורכבת מאלפי תמונות המרכיבות את מערכת התגובות האינסופית שלהם לכל אירוע בבחינת אוטובוס מאסף העוצר בכל תחנה גם כשאין נוסעים מצויים בה...
בשתי האפשרויות אופן ההתמודדות אינו מסייע להתערות נכונה ומושלמת בקרב הסביבה.
המיזוג הנכון בו האדם בוחן כל דבר בשכלו מתוך רגישות מתאימה, לא נותן לגלי מוחו לשעבד את גלגל הרגש, אלא הוא זה המשלב וממזג את השניים לידי תוצר של עשייה רגשית ורגישה בה היכולת והרצון להבין אינם גורעים מן הרצון לרחם. יכולתו של האדם להבין כי לא לכל דבר חשוב שיהיה הסבר או היגיון צרוף ובכלל חשוב שלא להעמיק בדבר עד שהסוס יטבע. אין הדבר גורע מהצורך לחשוב, אדרבא חשוב ביותר לשקלל כל דבר בהיגיון נכון אולם ברגע שישנה נתינת מקום לרגש הרי גם כשהאדם יהיה משוכנע בצדקת דרכו תהיה בו תמיד המוכנות לסלוח ולהגמיש עמדות ובלבד שלא יבוא למצב בו הוא יכאיב לזולתו כי שכלו הקר ניתח כך את הדברים וכל עוד הוא לא שוכנע אחרת הוא לא יזוז כמלוא נימה מעמדתו ולא ישנה עבורו מאומה המצב בו נתון הצד שכנגדו ובלבד שימוצה הדין ברמה השכלית...
כשהאדם מפנים את ערכה המושלם של ההשתייכות החברתית המגיע על ידי תועלתיות מלאה של כל אחד ממרכיביה הרי שהוא בשל להכיל ולכונן בקרבו שינויים אף אם אינו במקורו ובאופיו בנוי לכך, כאב הראש מתחיל במקרים בהם אדם מתבצר בעמדותיו ואינו מוכן להתמזג בתוך כלל החברה ולו גם במחיר של חתירה מתמדת כנגד הזרם.
