מדריך מעשי | חב''ד שעל אתר > אתרי חגים > חגי תשרי > ראש השנה > הלכה ומנהג 22

חב''ד שעל אתר > אתרי חגים > חגי תשרי > ראש השנה > הלכה ומנהג > מדריך מעשי

מדריך מעשי

1 תגובות

מה זה 'התרת נדרים'? • למה ראש של דג? • ואיך עושים 'תשליך'? • על אלו ועוד במדריך המעשי לראש השנה

  • הגדל תמונה

ערב ראש-השנה

קמים מוקדם בבוקר לומר סליחות. לאחר התפילה נוהגים לערוך "התרת  נדרים" בפני שלושה או עשרה מהמתפללים, המהווים לצורך הענין הרכב סמלי של בית-דין. מולם ניצב המבקש בבקשה להתיר את  נדריו שנדר במרוצת השנה או למחול לו על דיבורים שהוציא מפיו שלא כדין התורה, כדי שיכנס ליום הדין נקי מכל הנדרים שלא קוימו.

המבקש מקריא בפניהם את נוסח ההתרה הכתוב בסידור והם עונים לו: "הכל יהיו מותרים לך" וכו'.

משתדלים לסיים את ההכנות לחג מבעוד יום כדי לפנות את המחשבות לקראת יום הדין.
נוהגים להרבות בצדקה ולעלות לקברי צדיקים, בכדי ל"גייס" תומכים במאמצים לזכות בדין.

ליל ראש השנה

מתפילת  ערבית של ר"ה במשך עשרת הימים הראשונים של חודש תשרי עד לתפילת נעילה של יום הכיפורים אנו משבצים חמש תוספות לכל תפילות העמידה:

א. ברכה הראשונה: "זכרנו לחיים מלך חפץ בחיים וכתבנו בספר החיים, למענך אלוקים
חיים".

ב. בברכה השניה מוסיפים : "מי כמוך אב הרחמן, זוכר יצוריו לחיים ברחמים".

ג. בברכה השלישית אומרים "המלך הקדוש" במקום "הא-ל הקדוש". ובימות החול, בהמשך התפילה, במקום: "מלך אוהב צדקה ומשפט", רק :"המלך המשפט".

ד. בברכת "מודים" נוספת הבקשה : "וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך".

ה. בתפילת "שים שלום" מוסיפים את הפיסקה: "ובספר חיים...". מי ששכח לומר את השינויים והתוספות אינו צריך לחזור, פרט למי ששכח לומר "המלך הקדוש" שעליו מוטל לחזור ולהתפלל שנית מראש התפילה.

בתום תפילת ערבית של הלילה הראשון מאחלים איש לרעהו "לשנה טובה תכתב ותחתם".

בקהילות ישראל על עדותיהן השונות נפוצו מנהגים שונים הקשורים בסימנים ומסמלים שונים התלוים במאכלי החג. נציין כאן אחדים מהם: בכל ימות השנה נוהגים לאחר ברכת "המוציא" לטבול את פרוסת החלה במלח. בר"ה אנו מטבילים אותה בדבש, סמל לשאיפתינו לשנה טובה ומתוקה כדבש. לאחר מכן נוטלים פלח של תפוח מתוק טבול בדבש ולאחר ברכת "בורא פרי העץ" מאחלים : "יהי רצון שתחדש עלינו שנה טובה ומתוקה". יש האוכלים ראש דג או כבש, לסמל שנהיה לראש ולא לזנב. מנהג אחר הוא לאכול מפרי הרימון בתקוה שכמו גרגיריו הרבים כן ירבו זכויותינו. בסעודת הלילה השני של ראש-השנה נוהגים להניח על השולחן פרי חדש ובשעת ברכת שהחיינו בהדלקת הנהות ובקידוש מכוונים גם עליו,כדי לצאת ידי אותן דעות שסוברות ששני ימי ראש-השנה הם יום אחד ארוך ומספיק לברך פעם אחת "שהחיינו".

תפילת שחרית - תקיעת השופר

תפילת שחרית דומה במתכונתה לתפילת השבת. השוני העיקרי הוא בחזרת  הש"ץ (שליח הציבור - החזן), בה מתווספים פיוטים רבים, חלקם נאמרים בישיבה וחלקם בעמידה ובעת שארון-הקודש פתוח, הכל כמנהג הקהילה.

לאחר קריאת-התורה מתחילים לתקוע בשופר. כשחל ראש השנה בשבת לא תוקעים בשופר ביום זה אלא ביום השני שחל ביום חול.

לפני התקיעות נוהגים לחזור שבע פעמים על מזמור מ"ג בספר תהילים: "למנצח לבני קורח מזמור". התוקע מברך שתי ברכות. האחת: "אשר קידשנו במצוותיו וציונו על תקיעת שופר", והשניה ברכת "שהחיינו" . בשעת הברכות יש להתכוון לצאת ידי חובת המצוה בברכותיו ותקיעותיו של התוקע, ואין לדבר פרט לעניית אמן, עד לגמר התקיעות הפרושות על פני כל תפילת מוסף. חכמים הפליגו רבות במעלתה וחשיבותה של מצות תקיעת השופר ומשום בך יש לדאוג שכל יהודי ויהודי יזכה לקיימה. זמן המצוה הוא מהנץ החמה עד לשקיעת החמה.

תשליך

לאחר תפילת מנחה ביום הראשון של ראש-השנה (כשחל היום הראשון בשבת, יוצאים לתשליך ביום השני של ראש השנה) יוצאים לעריכת "תשליך" על שפת הנהר, ליד הים, מעיין מים או בור מים. בתפילת "התשליך" אנו מבקשים מהקב"ה שימחול לנו על כל עוונותינו ויקיים את הבטחתו שנאמרה ע"י נביאיו להשליך את חטאינו במצולות ים לבל יוכרו עוד. בסיומה נוהגים לנער את שולי הבגדים (הטלית-קטן),סמל לניעור העוונות שדבקו בנו בשנה שחלפה.

בימי ראש-השנה אין מרבים במסיבות רעים וכיוצא בזה כדי שלא להסיח את הדעת מיום הדין. מנצלים כל רגע פנוי לתפילה ומרבים באמירת פרקי תהילים וכמו-כן ממעטים בשינה ובבטלה ובכל רגע פנוי משתדלים לומר תהילים.

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף

1 תגובות | מדריך מעשי

הסבר על מאכל רימון

האם אתה יכול לעזור לי בשאלות הבאות:
כיצד קוטפים את הרימון, ומהן המיצוות?
תודה מראש.
אילונה
________________________
תשובה:

רימון מצוי (Punica granatum) הוא עץ תרבותי נשיר ממשפחת הרימוניים, שמוצאו באזור הים הכספי באיראן של ימינו, משם הופץ לכל ארצות אגן הים התיכון.

פרי הרימון, המכיל מאות גרעינים עסיסיים, נאכל ונסחר מאז העת העתיקה, בזכות עמידותו לאורך זמן ובזכות טעמו והסגולות הרפואיות שיוחסו לו. בעת החדשה פחתה צריכת הרימון בשל אי-הנוחות הכרוכה בקילופו ובפריטת גרעיניו, אולם מחקרים שביססו את ערכו הרפואי הביאו, מסוף המאה ה-20, לעלייה מחודשת בצריכתו ברחבי העולם.

הרימון הוא אחד משבעת המינים, ומסמל שפע ופריון, יופי וחוכמה. בשל יפי הפרי וערכיו הסמליים, נפוץ השימוש בצורתו לעיטור מבנים, מטבעות, לבוש ועוד, ומקומות רבים קרויים על שמו.
boginyush@mail.ru 08/02/2009 - יד שבט התשסט
1