לאן שלא הולכים אי אפשר לברוח מזה, המונדיאל כבר כאן. וזה ממש לא משנה אם אתה אוהד כדורגל או לא, המונדיאל רודף אחריך לכל מקום, זה שפת הפרסומות העכשווית, זה האווירה שמסביב, זה נושא השיחה. כל דבר קשור למונדיאל (מישהו אפילו שאל אותי השבוע האם העובדה ששוויץ ניצחה את ספרד נגד כל הסיכויים קשורה איך שהוא לפרשיית האפליה בעמנואל...;-).

מה שתפס אותי בכל העסק של המונדיאל הוא הדרך בה הוא משפיע על חיי הצופים.

אני לתומי חשבתי כי מאחר שהמונדיאל בסופו של דבר הוא אירוע ספורט, בודאי נראה את השפעתו הברוכה על כלל האוכלוסייה בתחום הכושר והבריאות. אם זה ברמת המודעות לאורח חיים ספורטיבי ובריא, או אולי עליה במספר הנרשמים לחדרי כושר ומועדוני ספורט, ואפילו עליה בצריכת מזון בריא.

אבל, את העובדות כולנו מכירים. תקופת המונדיאל מתאפיינת במגמה ההפוכה לחלוטין. לא היו ימים טובים למוכרי הכורסאות, הספות ומסכי הטלוויזיה למיניהם, כימי המונדיאל. והגידול העיקרי ברכישת המזון איננו בחנויות הטבע והבריאות, אלא דווקא בפיצריות שלא לדבר על מכירות הבירה והגרעינים ושאר מרעין בישין.

מסתבר שכולנו אוהבים את המונדיאל וכולנו מתעסקים בכדורגל, אבל רק בתור אוהדים, בתור צופים, בתור משקיפים מן הצד. המשחק עצמו ממש לא קשור אלינו, עבור המשחק יש את השחקנים המקצועניים, הם יעבדו קשה וישמרו על אורח חיים בריא וספורטיבי. ואנחנו נצפה בהם, "נספנסר" אותם, ובכך נצא ידי חובה. אבל שאנחנו נשחק, לא תודה, זה ממש לא בשבילנו.

התובנה הזו יישבה עבורי קושיא שמציקה לי מזה שנים. בפרקי אבות מספר רבי יוסי:

פעם אחת הייתי מהלך בדרך ופגע בי אדם אחד, ונתן לי שלום, והחזרתי לו שלום.

אמר לי: רבי מאיזה מקום אתה

אמרתי לו: מעיר גדולה של חכמים ושל סופרים אני

אמר לי: רבי רצונך שתדור עמנו במקומנו, ואני אתן לך אלף אלפים דנרי זהב ואבנים טובות ומרגליות.

אמרתי לו: אם אתה נותן לי כל כסף וזהב ואבנים טובות ומרגליות שבעולם, איני דר אלא במקום תורה.

ואני, נחמץ ליבי בקרבי, אם רק אני הייתי מקבל הצעה שכזו במקום רבי יוסי, הייתי קופץ עליה ובשתי ידיים, והרי זהו חלומו המתוק של כל רב באשר הוא, להגיע למקום שאין בו תורה, לקבל תקציב ומשאבים בלתי מוגבלים, ולנצלם כדי להפיץ את התורה גם באותו מקום נידח ברוחניות. זו הצעה של פעם בחיים, איך ויתר רבי יוסי על הצעה שכזו?

התשובה טמונה בלשונו של המציע "רצונך שתדור עמנו במקומנו". אותו מציע נדיב, מבהיר לרבי יוסי את תנאי הדיל, אנחנו אכן נעניק לך תקציב נדיב של "אלף אלפים דינרי זהב". אבל אל תחשוב שאנחנו הולכים להשתתף עמך ולקחת חלק בלימוד התורה, אנחנו רק שוכרים את שרותך כדי שתעשה זאת במקומנו, תוציא אותנו ידי חובה, אנחנו נשתתף כצופים כאוהדים ואפילו כספונסרים, אבל לשחק, אתה תשחק לבד - במקומנו.

להצעה כזו גם אני הייתי מסרב, כיון שהיהדות היא לא כדורגל, ביהדות אין תפקיד של צופה או של אוהד, לכל אחד יש מקום בהרכב וכל אחד צריך לשחק בעצמו, אי אפשר לרכוש ממלא מקום ואי אפשר להשיג מישהו שיעשה זאת עבורי, אמנם "לא עליך המלאכה לגמור" אבל גם "לא אתה בן חורין להפטר ממנה". בשונה מכדורגל, ביהדות

אתה חלק מהמשחק!

הרב מנחם גערליצקי
שליח חב"ד
רב שכונות הצפון החדש ת"א
מנהל מוסדות חינוך חב"ד בתל אביב.

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף

1 תגובות | אוהד או שחקן?

יישר כח על הרעיון

יש רעיון של הרבי בדומה בסיפור הבא:
הלילה כבר ירד על ברוקלין, כששמשון סטאק, צעיר עליז, ליווה את ידידו ואת בנו העומד להיות בר מצוה, אל בית הכנסת החבד"י ב770 איסטרן פארקוויי.

ב"770", שכן המשרד וחדר הלימוד של הרבי מליובאוויטש, רבי מנחם מענדל שניאורסאהן. היו אלו שנים בודדות לאחר שהרבי קיבל על עצמו את עול ההנהגה של חסידות חב"ד. החסידות, היתה באותם ימים עדיין קהילה קטנה הנאבקת עם החורבן שהמיטו עליה השואה והסטליניזם, ורק קומץ שלוחים היו מפוזרים בארץ, ארה"ב, אירופה וצפון אפריקה.

שמשון סטאק, שנולד ב"עולם החדש", היה צעיר אמריקאי טיפוסי. היתה לו ידידות קרובה עם הרבי – עוד מהימים לפני פטירת הרבי הקודם, רבי יוסף יצחק, חותנו של הרבי. הוא הציג את ידידו ואת בנו בפני הרבי, שקיבל אותם בלחיצת יד חמה, וביקש מהם לשבת.

הרבי העניק את ברכתו לילד שיגדל להיות מקור נחת למשפחתו ולעם היהודי כולו. אך לפני שפנו ללכת, הפתיע הרבי את שלשת האמריקנים כשפנה אל הילד ושאל: "האם אתה אוהד בייסבול"?

נער הבר מצוה השיב בחיוב.

"איזו קבוצה אתה אוהד – את הינקי'ס או את הדודג'רס?" המשיך הרבי לשאול.

- את הדודג'רס, השיב הילד.

"האם אביך אף הוא אוהד שלהם, כמוך?"

- לא.

"האם אביך לוקח אותך לצפות במשחקים?"

- כן, מדי פעם. הפעם האחרונה שצפינו במשחק היתה לפני חודש.

ואיך היה המשחק?

- מאכזב, הודה בן ה-13. בסיבוב השישי הדודג'רס הפסידו 2-9, והחלטנו לעזוב את המשחק.

"האם השחקנים גם עזבו את המגרש, כאשר אתה עזבת?"

- ראביי, השחקנים לא יכולים לעזוב באמצע המשחק!

"מדוע לא?" שאל הרבי. "הסבר לי בבקשה כיצד מתנהלים המשחקים".

- ישנם שחקנים וישנם אוהדים, הסביר אוהד הבייסבול הצעיר. האוהדים יכולים לעזוב כשמתחשק להם – הם לא חלק מהמשחק, והמשחק יכול להתנהל, ואכן מתנהל, בלעדיהם. אבל השחקנים חייבים להשאר ולנסות לנצח, עד סוף המשחק ".

"זוהי בדיוק ההוראה שרציתי ללמד אותך ביהדות" – אמר הרבי בחיוך. "אתה יכול להיות אוהד, או שחקן. היה שחקן".

עוד זמן מה עמדו השלושה מחוץ ל770, ושוחחו על חלוץ החינוך היהודי. לאחר מכן, נפרדו והלכו לדרכם.

רפי 06/07/2010 - כד תמוז התשע