שיר הלל לארץ ישראל | חב''ד שעל אתר > על הפרק 22

חב''ד שעל אתר > על הפרק > שיר הלל לארץ ישראל

שיר הלל לארץ ישראל

הגיע הזמן להתנער מהפחדים ולחזור לטפח את האהבה לארץ-ישראל. נער יהודי צריך להרגיש קשר נפשי עמוק לירושלים, שם עתיד להיבנות בית-המקדש השלישי

בין הערכים האנושיים הקיימים בכל אומה ולשון נמצא ערך ששמו אהבת מולדת. כל עם מטפח את הערך הזה ובונה מיתוסים שמהווים לו מופת והמחשה. כל עם מספר בשבחה של ארצו, עברה ונופיה, כדי ליצור בלב בני-העם קשר רגשי אל האדמה שעליה הם חיים.

בעם-ישראל זה הרבה יותר מאהבת מולדת. היחס לארץ-ישראל אינו דומה ליחסו של הצרפתי לצרפת. לארץ-ישראל יש מימד של קדושה. שבחה של הארץ אינו רק ביפי נופיה ובאוצרות הטבע שבה, אלא גם בקדושה השורה בה, בכך שזו ארץ הבחירה של הקב"ה - פלטרין של מלך.

הציתה את הדמיון

במשך אלפיים שנות גלות הזינה האהבה לארץ-ישראל את אמונתם של היהודים. עליה חלמו, אליה התפללו, ושמרו כעל אוצר יקר כל דבר שיש לו קשר כלשהו אל ארץ-ישראל. בכמה אהבה וקדושה היו יהודים עוטפים חפץ שהגיע מארץ-ישראל, על- אחת-כמה-וכמה פרי! פירות מארץ- ישראל - רק המלים הללו היו מציתות את הדמיון ומעלות דוק של לחלוחית בעיניים.

והנה, חזרנו לארץ-ישראל, אנו חיים בה, נושמים את אווירה, אוכלים מפירותיה - ואולם נדמה, שמשהו בזיקה לארץ נפגע. אמנם טבעי הדבר, שהשיגרה וקשיי היום- יום שוחקים את הרגשות. האדם, מטבעו, מפתח רגשות עמוקים יותר לדברים בלתי- מושגים, וכשהוא משיגם - רגשותיו כלפיהם מתקהים. ועם זאת, קרה כאן דבר חמור יותר.

אולי זה הוויכוח הנצחי על ה'שטחים', שיצר בקרב חוגים מסויימים רתיעה מטיפוח האהבה לארץ. אולי ההתרחקות מהתורה הרחיקה רבים גם מהיחס היהודי המסורתי לארץ-ישראל. כך או כך, עובדה היא שאין מטפחים עוד, בעוצמה הדרושה, את הערך היהודי הגדול הזה ששמו 'ארץ-ישראל'.

ארץ-ישראל ביהדות אינה רק ארץ מגורים. יש מצוות מיוחדות התלויות בה. יש איסור לצאת מהארץ אלא בתנאים מסויימים ומוגדרים מאוד. ארץ-ישראל היא מערכת שלמה של חיים.

שיר הלל לארץ

מי שמבקש למצוא שיר הלל לארץ-ישראל, יטה אוזנו לקריאת-התורה בפרשת עקב: "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ נחלי מים, עיינות ותהומות, יוצאים בבקעה ובהר. ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון, ארץ זית-שמן ודבש... ארץ אשר אבניה ברזל ומהרריה תחצוב נחושת".

בפסוקים אלה, ובפסוקים נוספים, מתארת התורה את ארץ ההבטחה. ואולם השיא מגיע בסוף: "ארץ אשר ה' אלוקיך דורש אותה, תמיד עיני ה' אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית השנה" - זו הארץ שהקב"ה, כביכול, אינו פוסק מלשים את לבו אליה. בה נתונות עיניו תמיד. והדור שלנו אכן רואה במוחש, כיצד הקב"ה מגן ושומר על הארץ באורח על-טבעי לגמרי.

הגיע הזמן להתנער מכל הפחדים והחששות ולחזור לטפח את האהבה לארץ-ישראל. נער יהודי צריך להרגיש קשר נפשי עמוק לחברון, שם טמונים אבותיו ואמותיו; לבית- לחם, שם רחל אמנו מבקשת רחמים על בניה; לירושלים, שם עתיד להיבנות בית- המקדש השלישי; לנגב ולגליל, לבקעת הירדן ולשפלה - לכל הארץ שהנחיל לנו הקב"ה. יש להשריש בלב ילד יהודי אהבה כה עזה לארץ-ישראל, עד שלא יעלה כלל על דעתו לעזבה בשום מצב.

ונוסף על כל אלה צריך לזכור, כי קדושת הארץ מחייבת התנהגות מתאימה. בפלטרין של מלך אי-אפשר להתנהג כמו בשוק. החינוך לקדושת הארץ מוליד הכרה בצורך להתקדש בעצמנו, במחשבה, בדיבור ובמעשה, כדי שנהיה ראויים לזכות הגדולה הזאת שניתנה לנו. התייחסות כזאת תפתור לנו הרבה שאלות ולבטים...

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף