ואשיד היה ערבי מוסלמי אשר אהב את הטיפה המרה למרות שהאסלאם אוסר זאת בתכלית. אשתו הנאמנה, פטמה, הרבתה להתחנן לפניו כי יחדל מנוהגו הבזוי, אך ראשיד בגאווה מופגנת היה פוטר את תלונותיה במנוד יד. יום אחד לאחר שמעבידו התרה בו כי אם לא יחדל לשתות לשכרה יסלק אותו מעבודתו, הלך ראשיד במצב רוח קודר למקום המשתה הקבוע שלו ושתה לשוכרה כפליים מיום רגיל. לאחר שירד הערב התנודד ראשיד אל ביתו, ומצב רוחו עכור מתמיד.
"יא פטמה!" קרא לעבר אשתו. "הגעתי הביתה, אני רעב וצמא מאוד. תני לי משהו לאכול ולשתות, אבל מהר!"
חפשה פטמה משהו כדי להרגיע את ראשיד הזועם, אך הדבר היריד שמצאה בבית היה, עוגיה יבשה. כשהביאה את העוגיה היבשה לראשיד עלתה חמתו כפליים.
"עוגיה יבשה, זה מה שאת יכולה להביא לי!" הריס את קולו.
"אני אכין לך קפה ואתה תוכל לטבול את העוגיה בקפה, וכך היא תימס בפיך", השיבה פטמה בצייתנות.
"את רוצה לזמר לי, שעדיין לא הרתחת מים לקפה?!" רתח ראשיד, "אני מזהיר אותך, אם לא תגישי לי ספל קפה עד שאסיים לאכול את העוגיה, רע ומר יהיה סופך!"
פטמה המסכנה ניגשה להכין את הקפה בזריזות, אבל, לרוע מזלה, לא הספיקה להגישו בפרק הזמן הנתון.
למרות שפעלה בזריזות ובמהירות, הרי לקח זמן עד שהבעירה אש בתנור, הרתיחה מים והכינה את הקפה. לבסוף, כאשר הגישה את ספל הקפה המיוחל לראשיד, הוא קרא לעברה בכעס וברוגז: "עכשיו כבר מאוחר מדי, כבר גמרתי לאכול את העוגיה. את לא יכולה לזמר שלא הזהרתי אותך מראש. עכשיו אני אומר לך; את מגורשת! את מגורשת! את מגורשת!"
פטמה נחרדה. היא ידעה שעל-פי דת האיסלאם, כאשר הבעל אומר לאשתו שלוש פעמים רצופות 'את מגורשת!' היא מגורשת ועליה לעזוב את בית-בעלה תיכף ומיד!
"מה עובר עליך, ראשיד!" נזדעקה. "האם לא הייתי אישה מספיק טובה בשבילך! למה אתה מגרש אותי! אתה חושב שתמצא אישה טובה ממני?"
לפתע התפכח ראשיד. הוא קלט את משמעות הדברים שהוציא מפיו. מה הוא עשה? גירש את אשתו על לא עוול בכפה. אחרי הכל, פטמה היא אישה טובה, שקטה וצייתנית. היא מעולם לא קיללה אותו ולא זרקה עליו דברים, כדרך הנשים המרשעות, גם כאשר היה נכנס הביתה שיכור ושופך עליה את כעסו.
"אני מצטער, פטמה", גמגם, "סלחי לי. מעולם לא התכוונתי לגרש אותך, המילים רק פרצו מפי... מה נעשה עכשיו!"
"בוא, ראשיד. נלך אל הקאדי ונראה, אולי הוא יוכל לבטל את הגט הנמהר", אמרה פטמה מאוששת קמעה.
מיהרו השניים אל הקאדי, בתקוה שיוכל להציל את מצבם.
הקאדי שמע את סיפורם בסבלנות, קימט את מצחו ושקע בהרהורים למשך זמן מה. לאתר מכן 'פסק', כי לצערו הרב, אינו יכול לעזור להם. לפי דיני האיסלם הגט הוא גט; שוב אינם בעל ואשה ואסור להם להתגורר יחד תחת קורת גג אתת!
"אבל, יא קאדי!" התחנן ראשיד, "שילמתי תמורת אשתי גמל בוגר וכבשה צלויה. עתה אין בידי מאומה כדי לשלם עבור אישה חדשה. אנא, התר לנו להישאר כזוג, אנחנו לא רוצים להתגרש"...
"מצטער, העניין אבוד, את הנעשה לא ניתן להשיב. חמור ניכר באוזניו הארוכות, והטיפש - בלשונו הארוכה. איפה השכל שלך! ראש בלי שכל הוא כמו פנס בלי מנורה, הרסת את ביתך במו ידיך ואני לא יכול לבנותו מחדש. היית צריך לחשוב היטב, לפני שזרקת מילים מפיך בחוסר אחריות!"
ראשיד ופטימה עזבו את ביתו של הקאדי בלב שבור ורצוץ. כאשר צעדו שניהם ברחוב בפנים נפולות, פגשו בשכן, ששאלם לפשר עצבותם. ראשיד סיפר לאיש את סיפורם העגום מסר התקנה.
"התעודדו, חברים", אמר השכן, "אני חושב שישנו עוד צל של תקוה בשבילכם. הלוא בעירנו גר רבם של היהודים, אשר הינו אדם טוב וחכם. אני יודע שהוא כבר עזו לאנשים רבים, הן ליהודים והן לערבים, במתן עצה טובה. לכו אליו ושאלו בעצתו".
ראשיד ופטימה לא איבדו זמן ומיד ניגשו אל בית הרב, שם חזרו וסיפרו את סיפור הגט.
הרב היהודי פנה לראשיד וביקש ממנו לחזור שוב על סיפורו ולספר את המעשה שארע במדויק מבלי לדלג על אף פרט. לאחר שסיים ראשיד את דבריו, שאל אותו הרב מספר שאלות:
"אמור לי, ראשיד, מה בדיוק אמרת לאשתך, כאשר ניגשה להכין לך את הקפה!"
"הזהרתי אותה, שאם היא לא תביא לי ספל קפה, עד שאסיים את העוגייה היבשה, סופה יהיה רע ומר".
"אני שומע, אני שומע", אמר הרב ושקע בהרהורים. אתר פנה אל ראשיד ואמר לו:
"אני חושב שאוכל לשכנע את הקאדי לבטל את הגט. אולם ראשית, עליך להבטיח לי, כי מעתה ואילך לא תכניס לפיך אף לא טיפת משקה ותתייחס אל אשתך בכבוד הראוי לה".
ראשיד מיהר להבטיח, כי ימלא אחר בקשתו של הרב.
הרב גם יעץ לראשיד, ללכת אל הקאדי ולבקש ממנו לבדוק את הענין בשנית ולערוך דיון חוזר וכי הרב יופיע בדיון החוזר וייצג אותם.
בשעה היעודה הופיעו כולם בבית-הקאדי; הקאדי, ראשיד ופטימה, וכמובן גם הרב היהודי.
הקאדי האזין לסיפורו של ראשיד, שטען, כי מעולם לא התכוון לגרש את אשתו הטובה, והיתה זו רק פליטת פה בזמן שכרות. הקאדי, חזר על נימוקי פסק-דינו, שאין לבטל את הגט. אחר, פנה המופתי אל הרב ושאלו, מה יש לו לזמר בענין?
"עם כל הכבוד לקאדי, נדמה לי, כי לפי החוק, ראשיד ופטימה עדיין זוג נשוי ולגט אין כל תוקף", השיב הרב בנחת.
"לפי איזה חוק אתה אומר זאת? לפי החוק שלך או שלנו!" שאל המופתי בסקרנות.
"לפי חוקי התורה שלנו, בכלל לא היה כאן מה לדבר על גט. יהודי לא יכול לגרש את אשתו סתם כך, בדיבורים. צריך גט כתוב וחתום, עדויות ובית-דין. אמרתי, שבמקרה שלפנינו, גם לפי חוקי המדינה, היינו דיני האיסלם, אין כאן שום עילה לגט".
"מדוע לא?" התעניין הקאדי.
"משום שראשיד עשה את הגט על-תנאי והתנאי לא קוים", הסביר הרב.
"כפי ששמענו את פרטי המקרה מפי ראשיד ואשתו, הרי היא הגישה לו את ספל הקפה לאחר שגמר לאכול את העוגיה, אם-כן, התנאי שהיתנה קוים", טען הקאדי.
"אני מקווה שכבוד הקאדי יסלח לי, אבל פרט אחד חשוב נעלם מעיניו. באם תרשה לי, אשאל את ראשיד כמה שאלות". הקאדי נענה לבקשה והרב פנה אל ראשיד ושאלו:
"אמור לי, ראשיד, איזו מין עוגייה זו הייתה, טרייה או יבשה?"
"יבשה כמו עצם", השיב ראשיד.
"וכאשר אכלת אותה, ראשיד, האם נפלו ממנה פירורים?" "בוודאי! מי יכול לאכול עוגיה יבשה, מבלי שיפלו ממנה פירורים!"
"כאשר סיימת לאכול את העוגיה, האם אספת את הפירורים ואכלת גם אותם!" שאל הרב.
"מה! וכי אני תרנגולת, שאאסוף פירורים ואוכל אותם?" השיב ראשיד נעלב קמעה מעצם השאלה.
"פירוש הדבר הוא, שכאשר אשתך הביאה לך את ספל הקפה, עדיין לא סיימת לאכול את כל העוגיה! הרי נותרו פירורים על השולחן או על הרצפה!"
כעת כבר לא היה ספק בצדקת דברי הרב היהודי וכל הנוכחים התפעלו מגודל חכמתו. מיד הוציא הקאדי את פסק-הדין בשמחה רבה; ראשיד ופטמה נשארים בעל ואישה. וכל הנוכחים ברכו את הזוג המאושר בברכת 'מזל-טוב' ובהמשך חיים משותפים ומאושרים.
