לפני כארבע מאות שנה, חי בעיר וורמס שבגרמניה, יהודי עשיר ומיוחס ושמו שמואל בן יעקב הקצין. בתו היחידה של שמואל, פרל-פנינה, כשמה כן היא, זוהרת כמו פנינה במידותיה הטובות ובחן היהודי, שהיה נסוך על פניה.
כאשר הגיעה פרל לגיל השידוכין (באותם ימים היה זה בגילאי 13 עד 15 שנה), החלו להציע לה שידוכים לרוב. מבין ההצעות הרבות היתה אחת, שהגיעה ממשפחה מכובדת ומיוחסת, המתגוררת בפוזנן, אולם מקורה אף הוא מוורמס. לה היה בן, תלמיד-חכם ששמו הלך לפניו כעילוי מיוחד, יהודה-לייב שמו.
ר' שמואל התעניין בהצעה המדוברת ושמח מאוד לשמע השבחים הרבים אודות הבחור הצעיר ואביו בצלאל. לבסוף החליט לנסוע לפוזנן, שם יפגוש את יהודה-לייב ויעמוד מקרוב על טיבו. ר' שמואל נהנה בחברתו של יהודה- לייב ותך שיחה קלה נוכח לגלות כי הינו תלמיד-חכם מופלג ובעל יראת- שמים, גם הוריו של הבחור נראו אנשים טובים, נעימים ומכובדם בקהילתם. מיותר לציין, כי ההצעה מצאה חן בעיני ר' שמואל וגם הצד השני נתן את הסכמתו. וכך התיישבו שני הצדדים לכתיבת ה'תנאים'.
ר' שמואל התחייב לדאוג לכל צרכיו של חתנו המיועד, יהודה-לייב, כדי שהוא יוכל להמשיך ללמוד תורה במשך שלוש שנים בישיבה של הגאון המפורסם, ר' שלמה לוריא (המהרש"ל) השוכנת בבריסק שבליטא, עד אשר יגיע לגיל שמונה-עשרה.
בין השאר הוחלט, כי כאשר יהודה-לייב יגיע לגיל 18 הוא ופרל יינשאו, בשעה טובה ומוצלחת, ואבי הכלה מתחייב לפרנס את הזוג הצעיר, כל זמן שירצה החתן לשבת וללמוד תורה.
ר' שמואל חזר לביתו שמח וטוב לב. ואילו יהודה-לייב נסע לבריסק, לישיבתו של הגאון ר' שלמה לוריא והחל ללמוד תורה בהתמדה ובשקידה רבה.
הכל נראה היה טוב ויפה והתבצע על-פי התוכנית המקורית, אולם אז התערב הגורל...
גלגל החיים מסתובב ועסקיו המסועפים של ר' שמואל הקצין העשיר, החלו ליפול מטה מטה, תוך זמן קצר איבד ר' שמואל את כל הונו ואף שקע בחובות. הוא נאלץ למכור את כל חפצי-הערך שבביתו לכיסוי חובותיו. הדבר היחיד שנשאר לו ולאשתו בחייהם, היתה בתם היחידה, הצעירה והאהובה, פרל.
כאשר התקרב מועד החתונה ומצבו הכלכלי של ר' שמואל לא השתפר ולו במעט, שלח המחותן מכתב ליהודה-לייב ובלב כבד סיפר לו בפרוטרוט על מצבו הכלכל', שהשתנה מקצה לקצה, והיות שכעת אינו יכול לעמוד ב'תנאים' שהבטיח, משוחרר הוא, יהודה-ל"ב, מהשידוך עם פרל וחופשי לחפש אחר שידוך כרצונו. ר' שמואל לא שכח לבקש מחילה בשמו ובשם בתו הכלה, פרל, שכעת גם היא חופשיה לחפש חתן אחר.
הידיעה העצובה, שנפלה כרעם ביום בהיר, הכאיבה מאוד ליהודה-לייב הצעיר, ועוד באותו יום הוא השיב למחותנו במכתב נוגע ללב, בו ניסה לנחמו ולעודדו, שלא יפול ברוחו כי הרי ישועת ה' בהרף עין. יחד עם זאת, ציין, כי הוא - יהודה-לייב, אין לו כל טענות לא אליו ולא לבתו. וגם הוא מצידו משחרר את פרל, כדי שתוכל להשתדך עם מי שתרצה. "באשר אלי - כתב - "אני נשאר איתן באמונתי בבורא העולם ואחכה לישועתו".
יהודה-לייב המשיך בלימודיו, אולם הפעם שקע בהם ביתר-שאת. כאשר הגיע מועד החתונה והחתן הצעיר עדיין המשיך בלימודיו כרגיל, הבינו כולם כי השידוך התבטל. מיד החלו להופיע שדכנים עם הצעות מיוחדות באמתחותיהם, אך הוא השיב לכולם: "כעת אני רוצה להמשיך ללמוד תורה ובשלב זה אינני מעוניין בשידוך".
יהודה-לייב שקע בלימודים יומם ולילה. כל חבריו התחתנו זה אחר זה ועובו את הישיבה. תלמידים חדשים הגיעו והבחור ממשיך בלימודיו בהתמדה רבה, כשהוא חוזר על הש"ס פעם אחר פעם.
'לייב-בחור' (לייב הרווק), קראו לו כולם, יהודה-לייב היה ידוע כתלמיד- תכם חריף ובקיא, שקט וצנוע. אולם איש לא הבין, מדוע הוא עדיין רווק.
מכתבו של יהודה-לייב עשה רושם עמוק על ר' שמואל. הוא עזר לו להשלים עם העובדה הקשה, שאיבד את כל עושרו. "ה' נתן וה' לקח", והקב"ה יכול לחזור ולתת לו שוב את עושרו האבוד. אבל הוא לא יוכל להשיב לו את החתן היקר והמיוחד שהפסיד. ומה יעלה בגורלה של פרל?
פרל קראה את מכתבו של יהודה-לייב בעיניים דומעות, אולם היא לא היתה מיואשת באביה. כמו יהודה-לייב, חתנה לשעבר, גם היא היתה נסוכת בטחון בה', שוודאי יעזור להם, אבל לא היה לה זמן לבכי ולדמעות. כעת היא המפרנסת היחידה במשפחה, שצריכה לדאוג למחיית הוריה ולמחייתה שלה- עצמה.
בין שאר מעלותיה הטובות, היתה פרל אופה מעולה. בימים הטובים, כאשר היו צובאים על ביתם אורחים רבים, היו נהנים מהעוגות, העוגיות ומהחלות המתוקות שאפתה. כעת, הפך התחביב לפרנסה, פרל פתחה מאפיה קטנה, בה מכרה את תוצרתה.
ההצלחה האירה לה פנים, אנשים רבים צבאו על חנותה, כדי להנות ממאפי- ידיה הטעימים לחיך. המאפיה הקטנה הבטיחה פרנסה מצומצמת למשפחתה שירדה מנכסיה, אך לא הספיקה בכדי לחסוך כסף לנדוניה. יחד עם זאת, התדפקו שדכנים רבים על דלת ביתם, כדי להציע לנערה הנאה והמוכשרת שידוכים ממשפחות טובות ומכובדות, אולם פרל דחתה אותן אחת לאחת. בליבה האמינה, כי חתנה לשעבר הוא בכל זאת מי שבאמת נועד לה על-ידי ההשגחה. וכמוהו, גם היא היתה חדורת ביטחון בה' וציפתה לישועתו הקרובה.
כך עברו כעשר שנים. באותם ימים פרצו מהומות רבות במדינה. נסיכי גרמניה נלחמו בינם לבין עצמם, הקתולים נגד הפרוטסטנטים, והאיכרים שוב ניסו להתמרד נגד אדוניהם, ששיעבדו אותם.
העיר וורמס היתה במוקד המהומות. רחובות העיד והחנויות היו מלאים בגדור חיילים, רגליים ופרשים, שהגיעו מרחבי המדינה.
יום אחד, עברה קבוצה של פרשים ברחוב בו היתה מאפייתה של פרל, וקצין צעיך נעצר על-יד המאפיה הקטנה, שם, על השולחן, היו מונחים מדברי המאפה של פרל.
ריח החלות הטריות נכנס לאפו של הקצין הרעב. הוא הוציא את חרבו הארוכה, תקע אותה בתוך חלה טריה, חבט בסוסו ופתח בדהרה להמשך דרכו.
"הי! לא שילמתה צעקה פרל. "כך לא מתנהג קצין"!
הקצין עצר את סוסו, הפנה את מבטו לעבר פרל, משך בכתפיו ועשה בידו תנועת יאוש כמי שאומר, אין לי כסף.
הוא המשיך לעמוד רגע נוסף, במבוכה ניכרת, אחר חזר על עקבותיו ואמר לפרל: "אלפי סליחות! אני ממש מתנצל, אין לי כסף. זה מכבר שלושה ימים שלא אכלתי מאומה , הנה, קחי את זה במקום כסף, ובאומרו זאת, לקח כיסוי- אוכף ישן ומקופל וזרק אותו לעברה.
פרל הרימה את הכיסוי כדי להכניסו לתוך החנות. "מה שווה לי סמרטוט ישן זה? הרהרה בליבה וסחבה בקושי רב את הכיסוי הכבד לתוך החנות, כשלפתע, החלו להתגלגל ממנו מטבעות זהב לרוב!
פרל כמעט התעלפה מרוב התרגשות היא סגרה את החנות מוקדם מן הרגיל ורצה לביתה, כדי לספר לאביה מה שקרה.
"ניקח את הכיסוי לביתנו ונחכה שלושה ימים", אמר אביה בנחת, "אם יחזור הקצין וידרוש בחזרה את הכיסוי, כמובן שנחזיר לו. אבל, אם הוא לא יחזור, נדע, כי ה' יתברך שלח לנו ישועה מן השמים."
כאשר חלפו שלושת הימים והקצין לא שב, התיישב ר' שמואל בן יעקב הקצין וכתב מכתב ליהודה-לייב ובו הבשורה הטובה, כי ה' הצליח דרכו, וכעת הוא מסוגל לעמוד ב'תנאים', אותם כתבו לפני כעשר שנים, ובכן, אם ישנה הסכמה מצידו, יכולים הוא ופרל להינשא, בשעה טובה ומוצלחת.
גדולה היתה שמחתם של הורי החתן לשמע החדשות המרעישות והחתונה נערכה ברוב פאר והדר. כל יהודי קהילת וורמס נטלו חלק בשמחה הגדולה וברכו את השניים בשפע ברכות, גם משמים, ברכו את הזוג הצעיר בברכת "מזל טוב" ואיחלו להם, שיהא זה בנין עדי-עד. במרוצת השנים התפרסם שמו של ר' יהודה-לייב בכל העולם, כצדיק גדול ותלמיד-חכם מופלג, הלוא הוא הצדיק המפורסם, רבה של פראג, המכונה בשם המהר"ל מפראג, שהיה לאחד ממורי דרכה של היהדות.
