אני לדודי ודודי לי | חב''ד שעל אתר > מושגים ביהדות 22

חב''ד שעל אתר > מושגים ביהדות > אני לדודי ודודי לי

אני לדודי ודודי לי

השבוע נכנסים אנו לחודש אלול, חודש התשובה והרחמים • זה הזמן לעצור ולקלוט את המסרים המיוחדים שהחודש הזה מביא עמו • זה הזמן לפנות אל ה' ולבקש רחמים • ננצל כהלכה את חודש אלול, ושתהיה לנו כתיבה וחתימה טובה לשנה טובה ומתוקה

השבוע אנו נכנסים לחודש האחרון של השנה. כמו בסיומה של כל תקופה בחיים: סיום שנת הלימודים, סיום שנת העסקים וכדומה, זהו הזמן להפיק לקחים מן העבר ולתכנן את העתיד. חודש אלול נקרא גם חודש התשובה. הוא מיועד כאמור לחשבון נפש ועריכת מאזן שנתי כולל, במובן הרוחני.

אנו עוצרים לרגע את מירוץ החיים, מעבירים תחת אבן הבוחן את מצבינו ואת כל מעשינו במשך השנה האחרונה, מתקנים את הטעון שיפור ומכינים את עצמנו לשנה חדשה של התקדמות רוחנית חיובית. כל זה משמש לנו כהכנה טובה לקראת ראש השנה הוא יום הדין. בימים אלו אנו משתדלים לגייס לעצמנו "פרקליטים" טובים, שילמדו עלינו סנגוריה בימי הדין ובכך יהדפו את כל הקטגורים למיניהם.

ומי הם ה"פרקליטים"? תשובה לכך אנו מוצאים במסכת אבות: "כל העושה מצוה אחת - קונה לו פרקליט אחד והעובר עבירה אחת קונה לו קטיגור". שלוש דרכים יש בהן כדי להעביר את רוע הגזירה : תשובה, תפילה, וצדקה וכולן נרמזות בראשי התיבות של חודש אלול:

תשובה - "ומל ה' את לבבך ואת לבב זרעך" . (מילת הלב זו תשובה).

תפילה - "אני (עם ישראל) לדודי (הקב"ה) ודודי לי".

צדקה - "איש לרעהו ומתנות לאביונים".

בני עדות המזרח משכימים לאמירת "סליחות" בשעות הבוקר המוקדמות החל מראש חודש אלול ואילו בני אשכנז נוהגים לומר "סליחות" ממוצאי שבת שלפני ראש- השנה. עיקרן של ה"סליחות" הם פיוטים שחוברו בימי הגאונים וביניהם נאמרות שלוש עשרה מידות הרחמים "אל רחום וחנון ארך אפיים ורב חסד ואמת...".

אחד הפסוקים המודגשים באמירת הסליחות לקוח מדברי הנביא ירמיהו : "קומי רוני בלילה, לראש אשמורות - שיפכי כמים ליבך נוכח פני ה"'. תוכנן של ה"סליחות" הנאמרות בלחן מסורתי משרה על ציבור המתפללים משהו מאוירת ה"ימים הנוראים" הקרבים ובאים.

מראש-חודש אלול ועד לסיום ימי חול-המועד סוכות נוהגים לסיים את תפילות 'שחרית' ו'מנחה' בפרק כ"ז בתהילים שתוכנו משקף את ימי חודש תשרי הבא עלינו לטובה: "לדוד ה' אורי" - מורה על ראש השנה בו אנו מקוים שה' יאיר פניו אלינו. "וישעי" - ביטוי ליום הכיפורים בו אנו מצפים לישועת ה'. לכן ממשיך הפסוק: ממי אירא? - ה' מעוז חיי, ממי אפחד? . . כי יצפנני בסכה ביום רעה יסתירני בסתר אוהלו בצור ירוממני" - רמז לחג הסוכות.

כמו כן נוהגים לתקוע בשופר לאחר תפילת שחרית בכל אחד מימות החול של חודש אלול. תרועות השופר נועדו לעורר את הלבבות מתרדמתם, מן הקיפאון והאדישות השוררת כל ימות השנה לקראת ימי הדין. כמאמר הנביא עמוס: "היתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו?".

ימים אלו מסוגלים הם לחיפוש אחר הדרוש תיקון, ומדי שנה נוהגים המהדרים למסור את זוגות התפילין והמזוזות - לבדיקה. המעונינים יכולים להיעזר בשירות הבדיקה של בית-חב"ד הקרוב למקום מגוריהם.

בין אדם לחברו

בימים אלו מתקנים אנו גם את הדרוש תיקון בין אדם לחברו. אם שורר כעס בינך ובין חברך, ראה לשכך כעסו ככל המוקדם יותר.

בין אם הנך בכעס על חברך ובין אם חברך בכעס עליך, תמיד תהיה אתה הראשון המתחיל בכל המאמצים להשכין שלום ביניכם.

לא במענה החריף והשנון למי שמבזה ומלבין אותך מתגלית גבורתך ואמיצותך, אלא אך ורק ביכולתך להבליג ולשתוק, ולחכות לרגע המתאים אשר אז תוכל להוכיח לחברך - במענה רך - על שגגתו ועל חסרונותיו.

כהנך מרגיש בעצמך עליונות בכוח על חברך, בל תאיים עליו כי תרע לו. ועל אחת כמה וכמה אסור להרע לו.

אהב את השלום ושאף תמיד להגיע אליו.

שלח תגובה הדפסה שלח לחבר שתף