תורת החסידות מרבה לעסוק בסוגיית הגלות והגאולה. היא קושרת בין הגלות הכללית, של עם-ישראל כולו, ובין הגלות הפרטית, של כל אחד ואחד מאיתנו, הגלות שבתוך נפשו. גם הגאולה הפרטית, כשאדם גואל את נפשו מכבלי הגוף והנפש הבהמית, נחשבת חלק מהעשייה להבאת הגאולה הכללית.
רבות עסקו גדולי החסידות בשאלה, למה הגלות הנוכחית ארוכה כל-כך. רבנו הזקן - בעל התניא - מסביר: הבית השני נחרב בגלל שנאת-חינם. לכן גלות זו, שהיא תיקון שנאת-חינם, נמשכת זמן רב. שכן שנאת-חינם אינה נחשבת בעיני האדם גרועה כל-כך, מפני שנדמה לו ששנאתו לחברו היא בגלל סיבה מוצדקת. צריכים זמן רב לבירור שנאה זו ולתיקונה. ולדוגמא, ערימת פסולת דקה, כדי למיינה דרושה שהות רבה יותר מערימת פסולת גסה, שניכר לכול שפסולת היא.
הסבר נוסף מבאר רבנו הזקן: סיבת איחור הגלות היא - מחמת שעדיין לא נשלמו הבירורים, ובמשך הזמן חוטאים ישראל עוד, ועל-כן מתעכבת הגאולה וחוזרת ומתעכבת. לכן מצינו רמזים לזמנים רבים שהיו בבחינת 'קץ', ובכל-זאת לא זכינו שתבוא אז הגאולה.
הכן עצמך
גדולי החסידות דיברו רבות על הצורך להתכונן לקראת הגאולה הקרובה. אמר רבנו הזקן על הפסוק "ברגע קטון עזבתיך, וברחמים גדולים אקבצך": אם אנחנו סובלים שנים רבות כל-כך מה"רגע קטון עזבתיך", מי יוכל לתאר את העילוי של ה"ברחמים גדולים אקבצך" - בגאולה הקרובה. הרבי הקודם - רבי יוסף יצחק - כותב: "בזמן הזה דעקבתא דמשיחא ממש (=עקבות המשיח, מונח המציין את תקופת סוף הגלות), חובה על כל יהודי לדרוש בטובת זולתו, בין זקן בין צעיר, ולעוררו לתשובה, למען שלא ייצא חס-ושלום מכלל ישראל שיזכו, בעזרת השם יתברך, לגאולה שלמה".
ועוד אמר: בספרים מבואר, שהעונש הגדול ביותר בגיהינום הוא - הבושה. כך גם כשיבוא משיח, תהיה בושה גדולה מאוד מהעדר העבודה עכשיו. אמנם גם אחרי ביאת המשיח תהיה עבודה, אבל תשובה, תיקון על העבר - לא יהיה שייך אז.
בעיצומה של מלחמת-העולם השנייה כתב הרבי הקודם: "העת הזאת היא מועד הגאולה על-ידי משיח-צדקנו, והייסורים הבאים עלינו - חבלי משיח הם. 'שובה ישראל עד ה' אלקיך', והכן את עצמך ואת בני-ביתך לקבל פני משיח-צדקנו, הבא בקרוב ממש".
נקום בבוקר ונשמע שמשיח בא
פעם אחת עמדו כמה יהודים ליד חדרו של הרבי מליובאוויטש, ודיברו על ביאת המשיח, באיזה אופן תהיה. בתוך כך יצא הרבי מחדרו, פתאום, בלי שהיו מוכנים לכך, והפטיר: "כך הוא יבוא!"...
כשהתחוללה המהפכה ברוסיה, בשנת תרע"ז - 1917, אמר המשפיע הרב שמואל גרונם: אם דבר גדול כזה נעשה לעינינו, שהשליכו את הצאר הצורר ניקולאי מכיסאו הרם, הלוא ודאי יכול להיות שנקום בוקר אחד ונקרא בעיתונים שמשיח-צדקנו בא!
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
