לא רבים יודעים כי שכונת מוסררה בירושלים נקראה לפנים "חצר שטרויס". הנדיב שהקים אותה מכספו היה יהודי עשיר וירא-שמים, ר' שמואל שטראוס שמו. ר' שמואל התגורר בעיר קרלסרוה בגרמניה ומאחורי עושרו ונדיבות-לבו מסתתר סיפור נאה ומרגש.
לפרנסתו עסק ר' שמואל בניהול בנק קטן שהקים בעבורו חמיו הגביר, מיד לאחר נישואיו לבתו. הבנק של ר' שמואל עסק בעיקר בהחלפת כספים ובהשקעות מתונות.
כדי לנהל בנק באותה עת נדרשו שלושה דברים: רישיון מן הממשלה, קבלות רשמיות ו...חליפה בעלת שני כיסים לפחות, כדי לשכן בהם את כספי הפיקדונות. הבנק, כאמור, היה קטן, אך ר' שמואל התפרנס ממנו בכבוד ושמח בחלקו.
בוקר יום שישי אחד השתתף ר' שמואל בסעודת ברית-מילה, ולכבודה פשט מעליו את חליפת שני הכיסים והחליפה במעיל השבת. אחר-כך פנה להמשך עסקיו. בחצות היום חדל, כמנהגו, מכל ענייני הבנק. הוא פנה לביתו לסייע בהכנות הבית לקראת השבת הקרבה.
בליל שבת, בשעה שחזר מן התפילה בבית-הכנסת, העביר באקראי יד על חזהו ומיד קפא על מקומו. באותה שנייה ידע שהוא בצרה גדולה. הארנק התפוח, ובו כל הכסף שהופקד בידיו וכל המסמכים המאשרים את ההלוואות שהעניק, נמצא בכיסו הפנימי. איך היה יכול לשכוח זאת!
ר' שמואל עמד על מקומו וזיעה קרה כיסתה את גופו. "מוקצה! טלטול ברשות- הרבים!", הדהדו במוחו האיסורים הכרוכים בהמשך נשיאת הארנק. ומנגד, ראה בעיני רוחו את התרחיש הזה: איכרים עמלים, סוחרים זעירים, אנשים שחסכו מפיתם כדי לרכוש זוג תפילין לבנם או כדי לתת נדוניה לבתם, צובאים על ביתו וזועקים לעברו - גנב! גזלן! הב את כספנו! בתוך דקות פורץ ההמון הזועם לביתו, משליך אותו עם בני-משפחתו לרחוב ובוזז מכל הבא ליד...
ומה הברירה האחרת? - הוסיף לטוות את חוטי מחשבתו - לצעוד לביתו תוך ידיעה שכל רגע ורגע הוא עובר ברגל גסה על איסורים חמורים?! וכי מה ערך יש לכסף מול ציווי ה', ואיזה טעם יהיה לחייו כאשר ידע כל ימיו כי כל מה שהשיג - בחטא בא לו?
כך הוסיף ר' שמואל לעמוד על עומדו, ברחובה של עיר, ולהתייסר. לפתע חש מין הארה העוברת כזרם בגופו ומציפה את מוחו וליבו בשמחה בלתי-מוסברת. כעבור חלקיק שנייה ידע את סודה - הוא כבר החליט. בתנועה זריזה פתח את כפתורי מעילו, הטה את כיסו הפנימי כלפי מטה והארנק השמן צנח בחבטה עמומה על הארץ. בעוד דקות אחדות ישתנו חייו של אחד מגויי קרלסרוה, עברה בו המחשבה.
ר' שמואל חש הרגשת הקלה עצומה. הוא פנה לצעוד לעבר ביתו מבלי להעיף מבט לאחור. כך צעד בלב מתרונן ונכנס לביתו כשעל שפתיו כבר מתנגנת לה שירת 'שלום עליכם'.
סעודת ליל שבת עברה על ר' שמואל בשמחה מיוחדת במינה, שסיבתה לא הייתה נהירה לאיש מבני-הבית. גם למחרת היה ר' שמואל שרוי בשמחה עילאית. בסעודת היום לא ויתר אף על אחת מכל זמירות השבת שהכיר. סעודת השבת התארכה והתארכה, ואך הגבירה את תהיית בני- המשפחה.
מוצאי שבת בא. ר' שמואל הבדיל על הכוס, בירך על הנר והריח בבשמים. לאחר שבירך ברכה אחרונה על היין, ביקש מבני-משפחתו לשבת סביב השולחן. בני-הבית התיישבו דרוכים וסקרנים. הם הניחו שאולי כעת יבוא הפתרון לחידת התנהגותו המוזרה של אביהם.
הלם אחז באשתו ובילדיו של ר' שמואל כששמעו את שאירע בליל שבת. התרחיש שחזה ר' שמואל בשעה שעמד ברחוב והתייסר בלבטיו, צף בראשם של כל הסובבים. כמה זמן נותר עוד לחייהם השלווים? - שאלו את עצמם בליבם פנימה.
חריקת הכיסא של ר' שמואל הסיטה את כולם מהמחשבות הנוגות. "אנו מצווים על קיום רצון ה'. אנו מצווים גם על ביטחון ועל 'השתדלות'", אמר ויצא מן הבית.
שעה של מתח עברה על בני-הבית, מתח שעלה לשיאו כשידו של ר' שמואל הורידה את ידית הדלת ונשמע קול חריקת הצירים. ר' שמואל ניצב בפתח, מחייך מאוזן לאוזן, מחזיק בידיו את הארנק השמן. "כבר בדקתי, אף פרוטה אחת ושום מסמך אינם חסרים. הכול, ברוך ה', כשהיה". שבת שלמה היה הארנק מונח בשולי אחד הרחובות ההומים של העיר ואיש לא נגע בו!
כעבור ימים אחדים הגיע לקרלסרוה שר האוצר של המחוז. הוא חיפש בנקאי נאמן להפקיד בידו סכום כסף נכבד. התושבים הפנו אותו אל ר' שמואל שטראוס, שנחשב בעיני כול איש אמין וישר כסרגל.
השמועה על בחירתו של שר האוצר המחוזי בבנק של ר' שמואל, עשתה לה כנפיים והביאה אל הבנק הקטן מפקידים ומשקיעים רבים. עד מהרה הגדיל 'בנק שטראוס' את היקף פעילותו ור' שמואל היה לאיש עשיר. מכספי רווחיו הרים ר' שמואל לבניית 'חצר שטרויס'.
(על-פי 'מאורות הדף היומי')
