ההפטרה אותה נקרא בשבת זו פותחת במילים: "חזון ישעיהו בן אמוץ" ולכן נקראת השבת בשם "שבת חזון".
רבי לוי יצחק מברדיטשוב גילה לנו את יחודה הפנימי של שבת זו, באומרו: חזון מלשון מחזה. בשבת זו מראים לכל יהודי ויהודי מרחוק (במחזה) את בית-המקדש השלישי.
הבגד השלישי - המקדש השלישי
משל למה הדבר דומה, לאב התופר לבנו בגד יקר מאוד. הבן לא נזהר במעשיו וקרע את הבגד היפה לגזרים. חזר האב ועשה בגד יפה כקודמו אך גם הפעם קרע הבן את הבגד. החליט האב לעשות בגד שלישי, אך הפעם לא לתתו לבנו, כדי שלא יקרע אותו שוב, אלא, מפעם לפעם, בזמנים מיוחדים, להוציא את הבגד ולהראותו לבנו, באומרו: כאשר תשפר את התנהגותך ומעשיך ותלך בדרך הישרה, עד שזו תהפוך אצלך להרגל וטבע - אזי תקבל את הבגד. בדרך זו רצה האב לחנך את בנו ולהרגילו בהנהגה טובה.
והנמשל: הקדוש-ברוך-הוא נתן לבניו – לישראל - את בית-המקדש הראשון, אך בגלל עוונותיהם נחרב. לאחר מכן נתן להם את בית-המקדש השני ושוב נאלץ להחריבו. את בית-המקדש השלישי, העומד מוכן בשמים (בצורתו הרוחנית) אין הקב"ה נותן לבניו, ורק פעם בשנה, ב'שבת חזון', הוא מראה אותו לעם ישראל על מנת לעוררם לתקן את מעשיהם עד שיהיו ראויים לזכות בבניינו.
למי מראים את בית-המקדש?
למקרא הדברים שנכתבו לעיל ודאי יתמהו רבים: מדוע לנו לא נראה בית-המקדש אפילו לא בחלום הלילה? האם ה"מראה" המיוחד נראה רק לצדיקים ובעלי נשמות גבוהות? הרי כל מטרת החזיון לעורר את העם לתשובה, ודווקא המון העם הוא היעד למטרה זו ולא בעלי הדרגות הגבוהות, ומדוע אין אנו זוכים להתגלות שכזו?
שאלה דומה ניתן לשאול על המובא במשנה ובתלמוד כאשר אנו מוצאים תיאורים שונים על 'בת-קול', כמו זו היוצאת מן השמים וקוראת לעם ישראל: "שובו בנים שובבים". מי שומע את ה'בת-קול'? איזו תועלת היא מביאה אם אנשים פשוטים כמונו אינם שומעים אותה?
מוסבר על כך בתורת החסידות שאכן אין ההכרזות נשמעות באוזניו הגשמיות של האדם, אך נשמתו של כל יהודי שומעת אותן, והראיה לכך היא - שלפעמים מתעוררים בליבו הרהורי תשובה בלי שום סיבה גלויה, ומבלי כל הכנה מוקדמת.
פתאום קם אדם בבוקר ויש לו חשק להתפלל... יש לו צמאון עז ללמוד תורה ולקיים מצוות. דברים שהיו כבדים עליו וקשים מנשוא, נעשו לפתע קלים. כל אלו הם רישומם ותוצאותיהם של הכרוזים העליונים. ה'בת-קול' נקלטת על-ידי הנשמה והיא זו שמעוררת את האדם למחשבות ומעשים טובים.
זהו גם ההסבר לחזיון בית-המקדש השלישי ב'שבת חזון'. אומנם בחושינו הגשמיים איננו יכולים לראות את המראה המופלא, אולם הנשמה, שחושיה רוחניים ומעודנים יותר, קולטת את המחזה הרוחני ומשפיעה על האדם למטה.
פעולה עצמית
אלא שההתעוררות הבאה מלמעלה אין לה קיום באם האדם עצמו לא יממש אותה במעשיו. ממש כמו מכונית שקשה להתניע אותה ולהתחיל לנסוע, וכך אם היא מקבלת דחיפה יופעל מנועה והיא תוכל לנסוע בכח עצמה. גם כשתתקשה לעלות לרמת מהירות גבוהה יותר, הרי לכשתקבל דחיפה חזקה יותר תנצל זאת המכונית בכדי להתיצב במהירות החדשה, וכך הלאה.
ברם, אין להסתפק בדחיפה בלבד. יש אף להפעיל את מנוע המכונית!
כך גם לגבי אותה התעוררות שמלמעלה. אם האדם לא יפעל בכוחות עצמו לשינוי מצבו, כעבור זמן מה יחלוף הצמאון הרוחני ויעלם כלא היה והכל יחזור לקדמותו. אם ברצונו לנצל התעוררות זו עליו להפעיל את כוחותיו שלו ובכך לשאוב כוחות נעלים מהתעוררותו ולעלות מעלה-מעלה במדרגות הרוחניות.
השפעה נצחית
במראה המיוחד של 'שבת חזון' ישנה מעלה מיוחדת על שאר גילויי ה'בת-קול'. וכפי שמובא במשל: כשהאב מראה לבנו את הבגד השלישי הוא תובע ממנו שמעשיו הטובים יהפכו לו כטבע והרגל ויהיו קבועים בנפשו, עד שלא יהיה חשש פן יחזור לסורו. דרישה ובקשה זו קשורה דוקא עם בית-המקדש השלישי, משום שמהותו של הבית השלישי היא הנצחיות והקיום התמידי שלו, וכפי שמובא בספר ה'זוהר' על הפסוק "אם ה' לא יבנה בית שוא עמלו בוניו בו וגו'" שהבית הראשון והשני היו בניינים מעשה בני-אדם, שאין בהם קיום כלל, ואילו הבית השלישי יהיה בניינו של הקב"ה בכבודו ובעצמו, ויתקיים לעד (ועוד מבואר שם כי שלושת בתי המקדש הם כנגד שלושת אבות האומה, כך שבית המקדש השלישי הוא כנגד יעקב שמידתו היא מידת האמת, שאין בה שום שינוי והפסק).
בהתאם לכך רישומה של ראיית המקדש השלישי היא נצחית, עד שיש לה השפעה בחיינו היום-יומיים ונעשית כהרגל וטבע.
ההתבוננות והמחשבה על בית-המקדש השלישי יגבירו בעינינו את הגעגועים והצפיה לראותו אף בעינינו הגשמיות, ויחישו את הגאולה וביאת המשיח, בימינו ובקרוב ממש.
