בראש חודש אב נפטר אהרן הכהן בגיל 123 לחייו. היה זה בשנה ה-39 לצאת ישראל ממצרים. משמת אהרן נסתלקו ענני הכבוד שליוו את בני ישראל בנדודיהם במדבר.
בראש חודש אב, אחרי המבול, נראו לראשונה פסגות ההרים.
בראש חודש אב ניבא נביא-השקר חנניה בן עזור מגבעון כי בעוד שנתיים ישבור ה' את עולו של נבוכדנאצר מלך בבל. כדי לחזק את הרושם של נבואת השקר, לקח חנניה את העול אשר ירמיהו הנביא נשא על צווארו - כדי לסמל כזה את שיעבודה של הממלכה החטאה שאינה שומעת בקול ה' - ושבר אותו. ירמיהו הנביא הגיב על כך באמרו כי חנניה שבר עול של עץ ואילו ה' עשה עול של ברזל, בו ישאו כל העמים שיהיו משועבדים לנבוכדנאצר מלך בבל. היה זה בשנה הראשונה למלכות צדקיהו, 11 שנה לפני חורבן בית ראשון.
באותו היום, אך שנים רבות לאחר מכן, בא עזרא הסופר לירושלים מהגולה, בלווית כהנים, לווים, משוררים ויהודים רבים שעלו מן הגולה. היתה זו העלייה השניה, אחרי שהראשונה באה קודם לכן בראשותו של זרובבל בן שאלתיאל, בשנה הראשונה למלכות כורש מלך פרס.
בג' מנחם-אב, בשנת 5305 (לבריאת העולם) פרצה מגיפה גדולה בעיר סלוניקי. הענין התחיל בזה שיהודי בן-בליעל סטר בפומבי על לחיו של הרב המקומי, הרב יהודה בן לב, לאחר שהלז פסק כנגדו בדין-תורה. הרב המזועזע קרא "שומו שמים" ומיד פרצה מגיפה שהפילה חללים הרבה. למחרת פרצה בעיר גם שריפה גדולה, בו נשרפו הרבה בתים יהודיים.
בו ביום (בשנת 5393 לבריאת העולם) נפטר ר' נתן שפירא מקראקו, מחבר הספר "מגלה עמוקות".
ביום זה, בשנת הגזירות ת"ח, נספה המקובל ר' שמשון מאוסטרופולה ובעיר פולנאה נספו 10 אלפי יהודים על קידוש השם.
בה' מנחם-אב נפטר רבי יצחק לוריא. האר"י הקדוש. הוא נסתלק מן העולם בשנת ה'של"ב בצפת שבארץ ישראל.
בז' מנחם-אב פרצו הכשדים לראשונה לבית המקדש, בימי בית הראשון. באותו היום הצליחו גם הרומאים שצרו על בית שני, לפרוץ בחומה ולחדור לבית המקדש. במשך שלושה ימים השתוללו הגויים בבית המקדש עד שביום התשיעי הציתו בו את האור. הבית בער כל היום העשירי, היינו י' באב. על כן אנו נוהגים להחמיר במנהגי האבלות דווקא בימים אלה מז' אב ועד י' בו.
יום התשיעי באב, כמו היום הראשון של פסח, לעולם אינו חל כימים ב' ד' וו' (בד"ו). מאבקו של יעקב אבינו עם שרו של עשו נערך ביום זה.
ביום זה פרץ המרד הגדול נגד משה ואהרן, אחרי שהמרגלים הביאו את דיבת הארץ. בליל ט' באב זה בכו בני ישראל בכייה של חינם ועל כן נגזר עליהם אותו יום לבכייה לדורות.
חמשה מאורעות טראגיים ארעו לאבותינו ביום זה: 1 . נגזרה הגזירה שדור המדבר לא ייכנס לארץ ישראל אלא "במדבר הזה יפלו פגריכם". 2. בית ראשון נחרב ביום זה בשנת ג' של"ח. 3. בית שני נחרב אף הוא כיום זה בשנת ג'תתכ"ח. 4. העיר ביתר נחרבה, לאחר כשלון מרד בר-כוכבא. 5. העיר ירושלים נחרשה על ידי הכובשים הרומיים.
כל שנה נוהגים יהודים להתקבץ ליד הכותל בליל ט' באב, לומר קינות ולקונן על חורבן הבית.
לפי חז"ל נולד המשיח בט' באב.
הרבה צרות ופורענויות ארעו ליהודים בכל התקופות ביום זה. בין היתר גורשו היהודים מספרד ביום זה בשנת ה'רכ"ב.
בי' מנחם-אב נולד יששכר בן יעקב.
ביום זה בשנת ה'ס"ב גורשו היהודים מפרובנץ ובשנת ה' רס"ו הם גורשו מצרפת.
ט"ו באב הוא יום שמחה ליהודים עוד מימים ימימה. ביום זה בוטלה הגזירה על דור המדבר ואלה שנותרו בחיים, ידעו כי הם ייכנסו לארץ ישראל, הארץ המובטחת-. ביום זה בוטל גם החרם שהוכרז על שבט בנימין בגלל פילגש בגבעה ובני שבט זה הותרו שוב לבוא בקהל. ביום זה הסיר הושע בן אלה המלך את המשמרות שהעמיד ירבעם בן נבט, כדי שהיהודים לא יוכלו לעלות לרגל לירושלים.
אחרי המלחמה העקובה מדם, בה נפלה העיר ביתר, אחרי חורבן בית שני, היה זה ביום ט"ו באב שהרוגי ביתר ניתנו לקבורה. הם היו מוטלים קודם לכן זמן ממושך במקום בו נפלו. לזכר מאורע זה תיקנו חכמי יבנה את הברכה "הטוב והמטיב", אשר בברכת המזון.
בנות ישראל נהגו פעם לצאת ביום זה בבגדים שאולים כדי שלא לבייש את מי שאין לה. אפילו בת המלך או כהן גדול, היתה שואלת שמלות מחברותיה והן היו יוצאות ושרות: "שקר החן והבל היופי אשה יראת ה' היא תתהלל".
חודש מנחם-אב הנו תמיד "מלא". החודש "שייך" לשבט יששכר, לאחר שאבי השבט נולד בחודש זה (ראה לעיל). שבט זה היה בעל רמה גבוהה ומבניו נמנו הרבה על לומדי התורה, תלמידי חכמים ובני הישיבות.
