ה' ציוה את בני ישראל לשמור את יום השבת, כי בכך מדמים הם את עצמם לבורא העולם: "כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש". השבת היא אות וסמל להתאחדותם של הקדוש ברוך הוא ועמו בית ישראל, "אות היא ביני וביניכם".
שמירת השבת מסמלת גם את הנס הגדול שעשה השם עם בני ישראל בהוציאו אותם מארץ מצרים, שכן, כל מטרת ההוצאה ממצרים מבית עבדים, היתה, בכדי שעם ישראל יהיו עבדי ה' ויקיימו את מצות השבת, בה יהיו חופשיים מדאגות של מלאכה, ועל ידי זה יוכלו לענגה גם בגשמיות ולשמוח בה בלימוד התורה. בזה מרגיש היהודי את המנוחה והחרות האמיתיים שזכה בהם ביציאת מצרים.
נשמה נוספת נותן הקדוש ברוך הוא באדם בערב שבת ונוטלה הימנו במוצאי שבת. השבת נועדה לטיפוח הנשמה, ע"י לימוד התורה, הוספה בתפלה וקיום מצוות השבת, ואילו עונג הגוף שבשבת בא רק כדי לשתף בכך גם את הגוף.
את השבת יש לכבד בבגדים נאים ובמפה נאה על השלחן, לכן יש לכבס את הבגדים ביום החמישי בכדי שיהיו מוכנים בעוד מועד לכבוד שבת. כן מתבטא כבוד השבת בהדלקת הנרות, בסעודות חגיגיות ועוד. מצוה לענג את השבת במאכל ובמשתה שיש בו עונג לאדם, כגון מאכלי בשר ודגים ושתיית יין. כמו כן מצוה על האדם להשכיח כל דאגה מלבו ביום השבת, ולא יהרהר בעסקיו בשבת אלא יהיה בעיניו כאילו כל מלאכתו עשויה.
קודם כניסת השבת, מדליקה האשה נרות שבת. אשה נשואה מדליקה (לפחות) שני נרות (האחד כנגד "זכור" והשני כנגד "שמור"). לאחר ההדלקה (ברוב העדות) מכסה האשה את עיניה בידיה ומברכת: "...אשר קדשנו במצותיו וציונו להדליק נר של שבת (קודש)". הנשים נוהגות לקבל עליהן קדושת שבת עם הדלקת הנרות, ואסורות במלאכה מיד.
הרבי מליובאוויטש חידש את המנהג שהיה בקהילות רבות, שגם כל אחת מהבנות מגיל 3 ואילך מדליקה נר אחד, בברכה. רצוי שהבנות תדלקנה לפני האם. לפני ההדלקה נוהגים לתת מטבע בקופת הצדקה. הזמן המדויק להדלקה בכל איזור מופיע בלוחות ובכלי התקשורת, וניתן להתעדכן בו גם כאן באתר.
