ז' מרחשוון, שחל השבוע ביום שישי, הוא היום הראשון לבקשת הגשמים בארץ ישראל. החל מיום זה ועד לחג הפסח מבקשים בכל תפילה בימי החול "ותן טל ומטר לברכה". מספרים על יהודי דייקן ברמה מופרזת, שבליל ז' מרחשוון הודיע לאשתו כי יאחר מעט לשוב מתפילת ערבית. "הערב מוסיפים בתפילה את המילים 'טל ומטר', כך שהתפילה מתארכת"...
ובכן, רובנו ככולנו איננו דייקנים כמו אותו יהודי, אולם ספרי הקודש שלנו כן מדויקים בתכלית. אף לא מילה אחת מיותרת בהם. והשאלה היא, מדוע מדגישים ומזכירים את הטל בפני עצמו? האם בקשת המטר – הגשם – אינה כוללת ממילא את כל סוגי המשקעים?
■ ■ ■
התשובה על כך תובן טוב יותר על פי משל: פועל שכיר עמל בחריצות במקום עבודתו ולפתע חש בתכונה לא שגרתית סביבו. הוא הסתובב לאחור ולהפתעתו גילה כי הבעלים של המפעל עורך כעת סיור לאורך פס הייצור והפועלים כולם נעצרו להתבונן בו. רק הוא – הפועל העמל – המשיך לעבוד עד עכשיו בחריצות מרשימה, כי לא שם לב למאומה. הבעלים מצדו היה מרוצה מאוד לראות עובד כה מסור ושקוע במלאכה. הוא ניגש אליו, טפח על שכמו והעניק לו המחאת בונוס בסכום גבוה לאין שיעור ממשכורתו החודשית.
המחאה זו לא באה כמשכורת, ואין שום ערך בינה לבין הכישורים ותפוקת העבודה של הפועל. היא באה כמתנה שמבטאת את נשיאת החן של הפועל בעיני הבעלים, לנוכח מסירותו המושלמת.
זהו למעשה הרעיון הגלום בטל – הבונוס. המטר נחשב למשכורת – שכר משמים שמגיע בתמורה לעבודת האדם. הטל מסמל שכר נוסף שמעבר למה שמגיע על העבודה והוא לא כלול במשכורת, במטר.
אלא שכאן ההבדל הגדול בין הקדוש-ברוך-הוא לבין כל מעביד: הקדוש-ברוך-הוא נותן את הבונוסים גם כשלא מגיע לנו. בדיוק כמו הטל, שלא מותנה בכלל בעבודתנו.
די בכך שנתבונן במתרחש עמנו ומיד ניווכח בכך. לדוגמה: לפני יותר מעשרים שנה הבאנו את עצמנו למצב בלתי אפשרי מבחינה ביטחונית – בהסכמי אוסלו הארורים. העלמנו עין ממדינות 'ידידותיות' (כמו מצרים) שהתחמשו היטב לקראת מלחמה איתנו. נמנענו מלרסק ארגון טרור בלבנון והוא אגר קטיושות ואימן לוחמים גם כן נגדנו. ומה עשה הקדוש-ברוך-הוא? העניק לנו בונוס. הוא דאג שהנשקים והאימונים יבוא אצלם לכלל שימוש במלחמות פנימיות של אויבינו, בינם לבין עצמם.
■ ■ ■
אי שם, עמוק בתוך ליבנו, כולנו רוצים להיות ראויים לבונוסים האלוקיים. כולנו מעוניינים שאת כל מתנות החינם שמעניק לנו הקדוש-ברוך-הוא לא נקבל כעניים ממש בפתח, אלא שנרגיש, לפחות באופן חלקי, שהתאמצנו ועשינו משהו כדי להיות ראויים להן.
זו גם הסיבה שהרבי מליובאוויטש מורה ומנחה להוסיף בלימוד תורה ובקיום מצוות לקראת הגאולה המתקרבת. הגאולה בוא תבוא – בין אם נהיה זכאים לה יותר או זכאים לה פחות. אולם אנו רוצים ושואפים לקבל את פניה כמי שראויים לה, בזכות ולא רק בחסד, ולשם כך עלינו לצבור כמה שיותר זכויות.
ועלינו לעשות זאת כמה שיותר מהר. משום שהגאולה עומדת להגיע ממש בכל רגע.
