ערב יום כיפור הציבור ממתין בתור ארוך להכנס אצל הצדיק ר' לוי יצחק מברדיצ'וב. השנה הכריז הרבי, מסיבה סמויה הוא מוכרח לקחת דמי פדיון עבור כל נפש ונפש, לא פחות מרובל שלם. כך ורק כך תוכל הנפש להיכתב ולהחתם בספר החיים. קהילת ברדיצ'וב העניה החלה להתעסק במרץ רב להשיג את הסכום עבור כל בני המשפחה.
משפחות ברוכות ילדים לא חסרו ברוך ה' ולא פשוט כלל להשיג את הסכום הנדרש. ממשכנים ולווים מבעלי היכולת ואט אט מתקבץ לו הסכום. כעת עומדים הם בדחילו ורחימו וכל אחד בתורו מוסר פדיון נפש לרבי עם שמו ושמות בני משפחתו בצירוף הדמי פדיון. מביטים בדממה וברטט ברבי הכותב במתינות את השמות...
שעת דימדומים לקראת ערב, אט טא טא יכנס היום הקדוש. התור הסתיים זה מכבר. אבל הרבי עדיין עומד ומחכה. לפתע נכנסת פנימה בבהלה אישה צעירה, אלמנה טריה עם תינוק רך בידיה, פורצת בבכי עז. "רבי! אישה אלמנה אנוכי ונשארתי בודדה עם התינוק הקטן הזה שהוא כל עולמי. מבוקר עד ערב אני עובדת על מנת שאוכל להאכיל את העולל... רבי! הצלחתי אחרי מאמצים רבים להשיג רק רובל אחד. אנא ממך, קח את הרובל האחד וכתוב את שנינו יחד בספר החיים".
הרבי, ה"אוהב ישראל" רך הלבב, הכביד את ליבו הפעם. "אני משתתף בצערך, אך עם רובל אחד אין באפשרותי לכתוב כי אם נפש אחת! אני מציע שאכתוב אותך בספר החיים, בנך הוא עוד תינוק קטן אל חשש הוא יהיה בסדר"...
"לא ולא!!" זעקה האישה. "רבי אל נא תעשה זאת! אם אין באפשרותך לכתוב כי אם נפש אחת" מיררה בבכי. "אבקש שתכתוב את בני. שיכתב ויחתם הוא בספר החיים. אני, אני כבר לא חשוב מה יהיה איתי..."
ר' לוי יצחק קופץ ממקומו! הוא חיכה בדיוק לזה. לשמוע את המילים המבהילות האלה! זעק השמימה: "רבש"ע, הבט משמים וראה!... הבט איך אמא יהודיה ויתרה על עצמה ועל חייה למען בנה יחידה!... רחם גם אתה עלינו כמו אם על בניה, וכתבנו כולנו בספר החיים!...
♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦
ימי ערב ראש השנה, טיומן. מגיעה אישה יהודיה אשר זה כשנה החלה להתקרב בצעדי ענק. "אני רוצה לעשות חשבון נפש הרב לקראת השנה החדשה. שאדע מה אנו עושים בסדר ומה עלינו עוד לתקן...".
אני שואל ושומע. הם אכן עברו הרבה בשנה שחלפה הם מסוג היהודים שכיון שהציץ, נפגע, ורק דוהר קדימה בנחישות ובפנימיות.
"אז אנחנו כבר כמה חודשים שומרים כשרות. מכניסים הבייתה רק מוצרים כשרים. אבל המטבח עדיין לא הכשרנו. אז תכתוב, שאנחנו מקבלים על עצמינו החלטה טובה לקראת ראש השנה להכשיר את המטבח ולקנות מה שצריך, חדש...
אה, ותכתוב גם שאנו שומרים על צניעות רק בגדים כשרים וצנועים...
הכנסתי השנה את שני בני בבריתו של אברהם אבינו. זה היה מסוג הדברים שתמיד אמרתי לעצמי שאת זה אני לעולם לא אהיה מסוגלת! וברוך ה' עברנו גם את זה...
אני מדליקה נרות מידי ערב שבת וגם השפעתי על ביתי ואחותי, ואפי' אמי שהייתה רחוקה מזה לגמרי הדליקה כבר שלושה ימי שישי האחרונים נרות שבת.
וכן, אנחנו שומרים שבת! הבן עושה לנו קידוש ואני אופה חלות ויושבים כל המשפחה המורחבת לסעודת ליל שבת. הטלויזיה והמחשבים לא מופעלים חלילה, לא מבשלים ולא כותבים. שומרים על כל מה שהספקנו ללמוד ולדעת על השבת.
רק דבר אחד הרב, לפעמים קורה שבלי משים מתוך הרגל אני מדליקה את האור בשבת... זה אומר שחיללתי שבת?...
ועוד משהו הרב. הדבר שהכי קשה לנו זה פתיחת דלת הבניין בשבת. אנחנו מעט מאוד שכנים בבניין ואם נמתין עד שמישהו ילחץ עבורנו על הכפתור האוטומטי שפותח את הדלת, יעברו שעות רבות. בדרך כלל בעלי הוא ה"שבת גוי" שלנו. אבל קורה שאני והבן הגדול עומדים לבד ומחכים ליד הכפתור ולא נוגעים. חולף הזמן ואנו מוכרחים כבר לפתוח, אנחנו ממהרים המשפחה דואגת ואין ברירה, מישהו מאיתנו יהיה חייב ללחוץ על הכפתור ולחלל את השבת. ואז אני לוחצת. הרב, אני יודעת שזה אסור, אבל בלית ברירה אני לוחצת. העיקר שבני הצעיר לא ילחץ! שישאר הוא נקי וטהור... אם מישהו מאיתנו צריך לחלל את השבת, שתהיה זו אני...
♦ ♦ ♦ ♦ ♦ ♦
רבש"ע! ר' לוי יצחק מברדיצ'וב ודאי היה עושה מזה "מטעמים"... הבט משמים וראה עמך בית ישראל! ראה מה זה אמא יהודיה, ורחמיה על בנה מחמדה! ראה באיזה דילמות נעלות נמצאים בניך ובנותיך היקרים מפז! שלח לנו כבר משיח והוציאינו מהגלות המר הזה!
הלוואי ונזכה להיכתב לחיים באותו הספר עם הנשמות הגבוהות האלו שעם ה"חילול שבת" שלהם בוקעים כל הרקיעים! ועם "לחיצת הכפתור" ההיא לא את דלת הבנין פתחו, כי אם את "שערי שמים"!...
לכתיבה וחתימה טובה, לשנה טובה ומתוקה.
