הם מאוד רוצים, הם מחליטים בכל בוקר מחדש להשתנות, אולם בפועל מאומה אינו קורה. הם מאוד היו רוצים, אולם בכל בוקר כאילו מישהו חדש גובר עליהם ואין להם את תעצומות הנפש לגבור עליו. הם נתקלים בכל פעם מחדש בפנים הזעופות המביטות בהם לעיתים בחטף ולעיתים במיקוד יתר והכול מוביל אל חוסר הסבלנות ההולך וגובר סביבם וסביב חדלונם המתמשך. ואילו הם ממש כמהים לקבל הכרה מכולם על הדברים החיוביים שבהם על מעט האור המפציע מבין ענני חדלונו. הוא משקיע מאמצים אולם אין הם ניכרים כלל וכך הוא הולך ונכנס אל עומק אי העשייה. כל עשייתו בביתו הינה תובענית, הוא מבקש ואף דורש תשומת לב במינונים גבוהים ומשאלו אינם מגיעים במידה הרצויה הרי שהוא ממהר להגיב באגרסיביות בלתי נתפסת, דבר המביא את סובביו הקרובים אליו לידי רמת תסכול גוברת ומועצמת מאוד. כך למעשה מתהווה כניסה אל סחררת בלתי נשלטת הגורפת את כל משתתפיה בעל כורחם אל תוך עשייה שאינה בטובתם ואשר מניבה על פי רוב פירות של עגמת נפש משום ששני הצדדים המעורבים משוכנעים בכנות בצדקת דרכם וכל עשייתם נובעת לפחות בראשית הדרך מתוך כוונות טובות. אלא שסופן מי ישורם ואם לא תיעשה עשייה ברורה הרי שהמהלכים עלולים להביא לידי פירוק מסגרות יציבות ככל שיהיו.
לעולם אין לחסום מהלכים, חשוב ביותר 'לזרום' עם האדם ורגשותיו. לא לבטל ולחפש את השונות שבו דבר המביא להעצמת תהליכים בלתי רצויים, הזרימה כביכול עם האדם והניסיון הבלתי פוסק לאתר את נקודות החבירה אליו תוך כדי מתן שדרי אמפטיה ושיקוף מתמיד של תחושותיו המלוות אותו לאורך דרכו הן אלה היכולות להביאו לידי פיתוח אמינות חיובית ובהמשך לידי רצון ומוכנות לקבלת הכוונה מגורם מקצועי על אף שהוא מצוי לכאורה מחוץ למעגל קרוביו הראשון .
במקרים קיצוניים הם נוטים לנטוש את המערכה וליטול לעצמם מעין פסק זמן, הם עוזבים אל מקום בלתי ידוע ומתבודדים עם עצמם מעין תהליך 'התגלמות' דווקא בשלב זה חשוב ביותר להעניק להם שקט תעשייתי מוחלט, השקט נחוץ להם לשם עיבוד נתונים באופן הנכון. ברגע בו הם מופיעים שנית בביתם חשוב ביותר לנהוג בבחינת 'עולם כמנהגו נוהג' לנהוג אליהם בטבעיות רבה כאילו אך הבוקר הם יצאו לעבוד ולחבור אל קו מחשבתם לחלוטין. החיישנים שלהם עובדים שעות נוספות וברגע שהם יחושו בהתנגדות לאופן התנהגותם הרי שההקשחה תגיע אף היא. רכות תזמין רכות.
כשאנו נבחר בדרך המעצימה אותם ומגביהה את מעמדם הרי שהדבר מקנה להם את התחושה שעל אף הכול החברה הסובבת אותם מעריכה את הטוב שבהם ואינה נותנת דגש על חסרונותיהם דבר המפתח תהליך סיבובי חיובי המסייע להם להישאב אל תוך העשייה מבלי שהם יצטרכו להפעיל כוח משלהם. אי האשייה המביא בכנפיו עשייה תואם לחלוטין את מאפייניהם ובהמשך מתוך שלא לשמה הם מתרגלים לבצע דברים כשתוך כדי העשייה ההתחלתית הם למדים ומפנימים כי העשייה כלל אינה מפחידה ומשהם מגלים זאת, קצרה דרכם אל פסגות אין סופיות של הצלחות מתמשכות בס"ד.
